בס"ד
יש קורונה / אין קורונה, חיסונים כן / לא, ימין / שמאל, כן ביבי / לא ביבי… אנחנו חיים בהפרעה. אם נסתכל רק על השנה האחרונה, נגלה עַם בהפרעת קשב רצינית. מכור לתקשורת ולא יכול לסבול אותה, רוצה צדק וחושב שמערכת המשפט לא עושה מספיק. כמה פעמים הקורונה עזבה אותנו וחזרה שוב, כמה פעמים חשבנו שתהיה ממשלה ושוב בחירות??
כדי לנסות ולהכנס למצבו הנפשי של העם, תחשבו על היחיד שנמצא במצב כזה של אי - ודאות, של תקווה שמתנפצת שוב ושוב. הוא מרגיש שהנה, הוא הצליח, הוא החלים, הוא השיג את מטרתו ופעם אחר פעם המציאות טופחת על פניו. כשחשבתי על הפילוג בעם ועל רכבת ההרים הרגשית שעוברת על העם ועל היחיד ועם התקרב שביעי של פסח, קפץ לי לראש המדרש המתאר את המחלוקת בין כתות שונות בעם ישראל בעומדם אל מול ים סוף.
הבלתי יאומן קרה ועם שלם יצא ממצרים (ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו, כך שאת "מצרים" אפשר להחליף בכל צרה שהיא), לא עוברים ששה ימים ונראה כי כל ההצלחה שוב יורדת לטמיון, שהכל היה אחיזת עיניים ואין באמת גאולה. ים סוף מלפנים, המצרים מאחור והמדבר מכל צד. איך מגיבים אנשים במצב משברי כזה, שברגע אחד נראה כי היציאה ממשבר נלקחת מהם באכזריות?? וזו לשון המדרש:
ה' ילחם לכם בארבע כתות עמדו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן: זו שאמרה נפול לים אמר להן התיצבו וראו את ישועת ה', וזו שאמרה נחזור למצרים אמר להם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזו שאמרה נעשה מלחמה אמר להם ה' ילחם לכם, וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להם ואתם תחרישון...[מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי י״ד י״ג]:
ארבע מפלגות מנסות להגיב למצב המורכב הזה ונעמדות מול משה. שתיים מהן משדרות יאוש, האחת מעדיפה התאבדות על פני שעבוד נוסף והשנייה מעדיפה כניעה וחזרה למצרים. שתי מפלגות בוחרות בקו של פעולה יזומה שיש בה תקווה, האחת גורסת כי יש לעמוד, לא לעשות דבר מלבד להתפלל ולקוות לישועת ה' והשנייה בוחרת במלחמת התאבדות המסתמכת רק על כוחו של העם, העיקר שלא לחזור למצרים. המעניין הוא שהקב"ה לא מקבל אף אחת מהגישות האלה ועונה לכל אחת תשובה המשתיקה אותה.
לקב"ה יש רק מילה אחת להגיד לבני ישראל "וייסעו". קדימה אל הים. אתם כבר לא עבדים שיכולים לנקוט ביאוש או תפילה ואתם גם לא חסרי אמונה לצאת למלחמה המבוססת אך ורק על הכוחות שלכם. עליכם לעשות, לפעול בעצמכם, תוך השענות על הקב"ה, מתוך אמונה גדולה. נכון, יש כאן לכאורה סתירה. הסתירה הזאת, היא, אולי, ההסבר למציאות המופרכת שנקראת השרדות העם היהודי לאורך אלפי שנים עם כל מה שעבר עליו. עם שמאמין בחירות, שמאמין בכוחותיו ושעליו לפעול בעצמו וכל זאת מתוך ביטחון גדול בקב"ה.
"נשיאת ההפכים" קוראים לזה בחסידות. כל יחיד בעצמו ועם ישראל ככלל יכולים וצריכים לשאת הפכים. בימים כאלו שההפכים נראים רחוקים יותר מתמיד, זה הזמן לשאת אותם יחד. בן גביר עם מנסור עבאס בממשלה הם, אולי, הזאב והכבש הרועים ואוכלים עשב יחד מנבואת ישעיהו ובוודאי שחובה עלינו לשאת הפכים בתוך העם היהודי. כך בעצם מתחיל כל יום אצל יהודי, לשאת תפילה ולצאת לעבודה, לעשייה הנשענת על הכוחות של היחיד ועל התפילה. ימי ספירת העומר הם ימים של ביטחון ועלייה מתמדת והם גם ימים שלאחר אימה גדולה, העם היהודי החליט לקפוץ למים ולהכריז על הקמת המדינה.
שבת שלום וחג שמח,
איתן.
*אחרי שחשבתי על ארבע הכתות שעמדו על הים, על מחלוקות בזמן משבר, נתקלתי בבלוג של ד"ר מרים אבנרי - כהן וממנה שאבתי את הרעיון הכללי. מוזמנים לקרוא שם בהרחבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה