בס"ד
"אין ילד רע, יש ילד שרע לו בחייו, והוא מוציא תסכולו כלפי חוץ" אמר הירש גולדשמידט, הידוע יותר בשמו יאנוש קורצ'אק [אל תפספסו. לחצו על הקישור. תקראו עליו. מפליא וקצת מביך איך עוד לא הגענו ליישומים שלו]. כבר תקופה ארוכה שבא לי לכתוב על יאנוש קורצ'אק, תקופה ארוכה שבא לי לזעוק את שמו. יש לי כרגע עוד כמה מניעות שחוסמות אותי, אולי אחרי הקורונה, אולי אז יהיו יותר אזניים של מורים שיוכלו לשמוע את שמו מבלי לעשות השוואות, סך הכל הוא לא היה בקורונה…
מאיפה הרעיון הזה "אין ילד רע"? הרי כולם יודעים שהילדים יכולים להיות הרעים, המתעללים והמחרימים מכולם. איך במוח המתפתח במהירות שיא שלהם, הם יזהו את נקודת החולשה של החבר ולא יהססו לתקוף. מי מוציא ככה את "תסכולו כלפי חוץ"??
יאנוש, מאיפה הרעיון הזה, המסקנה החבויה במשפט, שאם רק תעשה לו טוב, הוא כבר לא יעשה רע, יהפוך את עורו ויהיה שה תמים? על כפיות טובה של ילדים שמעת? זה משפט להגיד בקורס מבוא לפסיכולוגיה שנה א' בהוראה של מרצה מנותק. כנס, כנס לכיתה ותראה ילדים רעים.
צריך להיות תמים כדי לקבל את המשפט הזה. זה חוסר אמונה שלא לקבל את המשפט הזה. מי שייצא מאותו קורס מבוא לפסיכולוגיה שנה א' בהוראה (או בהורות, או ב…) ויחשוב שהמשפט הזה נכון והנה הוא ידבר עם הילד, יסביר לו שהוא טוב, אפילו באמת ישקיע בו וייתן לו מזמנו, מרצו וכספו, עלול לא פעם להכשל כישלון חרוץ. אל תהיו סתם תמימים, תאמינו במשפט הזה. מחנך דגול כמו קורצ'אק היה כל כך קרוב אל הילדים האלה, כל כך האמין בהם, ידע להסתכל להם בעיניים, מגובה העיניים, שהוא יכול היה לראות את אותו סכר, אותה חסימה התקועה בנפשו של הילד, שלא מאפשרת לו זרימה, שיוצאת בשצף כתסכול. הוא באמת ראה את זה.
לפעמים רע להם, לילדים. האדם המוכשר אפילו יוכל לנתח ולזהות את הקושי ולדעת לתת רשימת פתרונות מצוינים. רשימת פתרונות עוזרת לעיתים רחוקות. המחנך המוכשר יבין את הקושי של הילד, יידע קודם כול להיות איתו שם, ברע הזה שלו, ואז, משם, יידע גם לתת לילד את התחושה של השייכות אל הטוב ואת המרחק הגדול שלו מהרע. ואז קורה הנס. הילד הרע הופך לטוב, ככה, ב"רגע".
דור גלות מצרים נראה שהיו אנשים גדולים. כאשר ראינו שבשעה קלה נהפכו כמ"ש חז"ל שהיו שטופין בע"ז כו'. ומיד איתא וגם צידה לא עשו כו' שהאמינו. כי מצדם היו באמת גדולים שהיו קרובים אל האבות. ורק מצד הגלות שהי' שולט עליהם סט"א. ולכן ברגע זו שיצאו נהפכו תיכף. וזה מ"ש כשלחו כלה גרש יגרש כו'. שברגע יתברר כי אין להם שום שייכות לרשעים הללו אם היותם עד עתה כ"כ תחת ידם….[שפת אמת, בא, תרל"ז]:
מ"ט שערי טומאה, עוד רגע והכל אבוד, 210 שנים של ירידה וסבל. במין תסמונת שטוקהולם, נרקמת הזדהות בין המשעבד למשועבד, ההבדלים מצטמצמים. המלאכים מתבלבלים "אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה". ילדים רעים.
אלה בני אברהם, יצחק ויעקב, מלמד הקב"ה את משה. נתק אותם לרגע מהרע, תעשה הבדלה בזמן המכות בין בני ישראל למצרים ותראה מה יקרה. זו הבדלה שלא בהכרח נועדה רק להראות לפרעה מי כאן הבוס ומי הילד המועדף. ההבדלה היא גם תמונת מראה לבני ישראל. אתם. לא. עובדי. עבודה. זרה! אתם לא מצרים! תראו את ההבדל. ואז, בחצי הלילה, מכה אחרונה, שיא ההבדלה בין ישראל למצרים. זו הבדלה שיש בה כבר שותפות של בני ישראל, דם הפסח ודם המילה הנשפכים מהצד הישראלי עומדים כנגד הדם הנשפך מהצד המצרי.
עד אתמול בערב עבדנו עבודה זרה, הבוקר, אנחנו כל כך מלאי אמונה שאין לנו בעיה לשים קילו בצק על הגב ולצאת למדבר. אמונה מוחלטת, "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו, ב', ב') אמונה שעושה רושם עוד כל כך הרבה שנים קדימה. בוחן כליות ולב מכיר אותנו ומעניש אפילו את גדולי המנהיגים של האומה שמגלים חוסר אמונה כלפי העם. רק היה להם רע במצרים, כל העבודה זרה הזאת זה רק הוצאת תסכול.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה