בס"ד
אחרי שאיחלתי לכם שבת שלום בשבוע שעבר, הוספתי עוד משפט על אהוביה סנדק, "נער הגבעות" שנהרג לאחר מרדף משטרתי בהתהפכות המכונית בה נסע. אהוביה וחבריו נחשדו בזריקת אבנים על פלסטינאים ובעקבות כך רדפו אחריהם בלשים ממרחב יהודה ושומרון. מוות עצוב ומיותר.
אני לא בטוח כמה הורים היו רוצים שבנם ייצא לפעילות של זריקת אבנים על פלסטינאים. אני בוודאי שלא. נוח לנו, מהמרחק הגיאוגרפי של הגולן, להיות מנותקים מההוויה של המאבק היום - יומי ביהודה ושומרון. לנו "יש" סורים. הם שוכנים להם אי שם מעבר לגדר. ההתקלות האחרונה שהייתה לי עם סורים התרחשה בתוך אמבולנס צבאי. שלנו. מתוך חוזק. אפילו אזעקות של חשד לחדירה, כבר לא נשמעות כמו בילדותי (טוב, אולי המערכות האלקטרוניות פשוט מזהות טוב יותר שסתם מדובר בחזיר או שועל שנוגעים בגדר..). המרחק הזה, שלנו ושל הילדים שלנו, לא מספיק מעורר אותנו אחרי אירוע כזה.
עוני. סמים. חיי דלות. פשע. גם אותם אנחנו כמעט ולא רואים. הרי הגולן נשאים והירדן והכנרת מפרידים בינינו לבין מקומות בהם התופעות האלה הם חלק חזק יותר בנוף. ולא, אני לא חי בסרט שסמים לא מסתובבים פה ביישובים אצל "טובי בנינו ובנותינו", שאין כאן פשע ואלימות וייאוש והתאבדויות. יש. אני אפילו נתקל בהם, אבל זה לא אותו דבר, זה לא חי סביבנו, זה כמעט תמיד לא השכן ממול, אלו כמה משפחות "שם" שכמעט ולא רואים. או לא רוצים לראות.
חיים טובים. באמת טובים. ופשוטים. "רצינו לחיות בשקט ובפשטות" אומרות המשפחות שבאות להגשים את חלום הגולן. ויש מחיר. פשוט הוא לפעמים רדוד. רדום. נמוך. קצת אטום וסתום למה שקורה סביבו. כהורים ומחנכים זו לפעמים נראית לנו הצלחה גדולה, השקט הזה. צלחנו את גיל הנעורים בלי טלטלות גדולות. לכאורה. חיים בסרט אתם. הרי הנפש ננערת בנעורים האלה - תפיסה עצמית, דימוי גוף, ערך עצמי, אהבות, שנאות, חלומות, התנסויות, משברים, להרגיש חי… ניעור גדול הוא מסוכן, מאיים ומשנה עולם באותה המידה. בואו לא נכבה אותו, בואו נכוון אותו - שיוכלו לצעוק את מה שבפנים, שיקומו, שיעשו, שיֵשָנוּ, שייפצעו, שילמדו להחלים.
"אני מדמיין לי כל הזמן המון ילדים קטנים משחקים איזה משחק בשדה גדול של שיפון וכל זה. אלפי ילדים קטנים, ואין שם אף אחד – אף אחד מבוגר, זאת אומרת – חוץ ממני.
ואני עומד על הקצה של איזה שהוא צוק כזה. ומה שאני צריך לעשות זה לתפוס כל אחד אם הוא הולך לעוף מהצוק – זאת אומרת, אם הוא רץ ולא רואה לאן הוא רץ, אני צריך לצאת מאיזה שהוא מקום ולתפוס אותו. זה כל מה שהייתי עושה כל היום. פשוט להיות התפסן בשדה השיפון וכל זה. אני יודע שזה שיגעוני. אבל זה הדבר היחידי שבאמת הייתי רוצה להיות".
(ג'יי די סאלינג'ר, התפסן בשדה השיפון)
יש צוקים של אבדון ויש צוקים של שממון. אל תזלזלו בנזק הנפש של זה האחרון.
ויברך את יוסף כו' המלאך כו' יברך כו' הנערים. ומקשין מה הברכה ליוסף. אבל הפירוש הוא שנתן ברכה להתפשטות כוחו של יוסף. והנערים הוא התעוררות החיות שבעולם. והכלל, כי שורש החיות בא מיוסף אבל כשבא השפע בעולמות שלמטה צריך שמירה. כי לכן בגלות ע"י שליטת הסט"א אי אפשר להתגלות הקדושה. כאשר חכמים הגידו בשנת רעבון אסור הזיווג. אך העצה בגלות ע"י התורה כמ"ש וידגו לרוב פרש"י כמו הדגים שהים מכסה עליהם שאין שולט בהם עה"ר כו'. כמו כן ע"י התורה שנמשלה למים יכול אדם להתכסות מסט"א. ואיתא במדרש כמו דגים שמצפים לטיפה מים כו' כן בנ"י מצפים לתורה. וכפי רוב השתוקקות. התורה מגין עליהם… [שפת אמת, ויחי, תרל"ז]:
יעקב מברך את יוסף דרך ברכת הנערים. פירוש המילה "ברכה" היא חיבור והמשכה. הנערים, בניו של יוסף הם אלו שיעוררו את כוחו ומורשתו של יוסף בעולם. העתיד שייך לצעירים. הם נמצאים בשיא כוחם הגופני והשכלי ויש בהם התעוררות לעשות ולשנות.
יעקב מברך את הנערים דרך ברכת יוסף. כוחות הנערים הפועלים בזמנים של קושי. אישי. לאומי. צריכים שמירה מהסכנות הרבות שהעולם מעמיד בפניהם. כמו דגים הזקוקים למים. התורה נמשלה למים. ומחדד את ה'שפת אמת' בשם המדרש, לא רק לכסות במים רבים של תורה שתגן על הנערים, לא תמיד זו הדרך שתעזור, אלא, דרך חינוכית בה הדגים יצפו לטיפה של מים, רעבים לשמוע, ללמוד, לעשות. יצירת המוטיבציה בנערים היא זאת שתתן בהם את המיומנויות להצליח, לפעול בעולם ולהיות מוגנים.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה