בס"ד
למה זה קורה דווקא לי?
כי אתה יכול.
מה עשיתי שזה מגיע לי?
הוכחת שאתה מסוגל.
אבל, למה בצורה כזאת?
כדי שתגדל.
אם להיות נועז ולדמיין דו - שיח בין האדם לקב"ה, אולי כך הוא היה נשמע. בלי הצד של הקב"ה בשיחה כזאת נשאר רק הצד ששואל, שתוהה, שסובל ונשרף מבפנים. למה הצרות האלה נוחתות עלי, למה בי אין את הכוחות, למה, מכולם, זה היה חייב לקרות דווקא לי, מה כבר עשיתי?
על השאלות האלה אנחנו נדרשים לענות. קודם כל לעצמנו, אחר כך לחברים, למשפחה, לילדים, לתלמידים. שבוע שעבר כתבתי על ראיית האדם בהווה לאור העתיד, כראייה אמונית על כוחו של האדם. אני מבקש להרחיב את הנקודה הזאת ולומר, לא רק שיש באדם בהווה כוחות שיתפתחו בעתיד, ההווה, הוא עצמו, כאן ועכשיו, המפתח לגדילה בעתיד. לא רק "פוטנציאל לא ממומש, שבוודאי בעתיד יבוא לידי ביטוי" (בכל זאת, אני מורה שכותב עכשיו תעודות:), אלא, פוטנציאל שמתחיל להיות ממומש כבר עכשיו. החיכוך עם העולם, החברה, הגוף, הכאב, הקשיים והנפילות הוא זה שמכין אותנו לעתיד. בדרך כלל קשה לראות את זה, בדרך כלל קשה לנחם עם זה אדם שעכשיו סובל. לפעמים צריך רק לשתוק איתו. לשתוק ולחכות. לשתוק ולהאמין. לשתוק ולשדר לו שהוא טוב. וכשיגיע הרגע הנכון, לבוא ולחשוב איך ההתמודדות הזאת חיזקה אותי / אותו, איך היא פִּתְחָה ושכללה את הכוחות, איך עשתה אותנו אנשים טובים יותר.
למה זה קורה דווקא לי?
כי אני יכול.
מה עשיתי שזה מגיע לי?
כנראה שאני מסוגל.
אבל, למה בצורה כזאת?
כדי שאגדל.
במדרש חייך שיש לך לידע שנא' טוב אחרית דבר מראשיתו כו'. דכתיב למה הרעותה כו' למה זה שלחתני. והענין הוא דכ' במשה כי טוב הוא. והי' זה תמיהת מרע"ה כיון שהוא השליח. לא הי' מקום להרע להם. אך הש"י הכין רפואה לדורות האחרונים. כדכתיב ביום טוב כו' וביום רעה ראה. שעיקר תיקון ימי הרעה הוא בימי הטובה. ולכן הוצרך לקשר כל הגאולות בזמן משה רבינו. ולכן סבלו הדור ההוא כל הרעות שלא הי' באפשרות בשום דור אחר לתקן הרע כמו הם. ולכן רמז כאן ד' גאולות כמה שכתוב במקום אחר [...] וכמו שהם סבלו היסורים בעבור דורות הבאים. כן קיבלו הם התורה וכמה מדרגות טובות בעבור דורות הבאים. וז"ש במד' אשר כבר עשוהו. כי הקב"ה הכין לכל דור מה שצריך לסבול גלות. וכמו כן התקונים ודברי תורה שצריך להתחדש בזה הדור כנ"ל [שפת אמת, וארא, תרמ"ד]:
על משה נכתב שהוא "טוב", אולי אפילו זה היה שמו העברי (טוביה?). משה, מאמין בכוח הטוב שבו, משתכנע ללכת ולהציל את עם ישראל ונראה שהוא גורם להם רעה. אם בחרת בי להיות השליח, טוען משה, על פי ה'שפת אמת', הייתי צריך להביא לטוב.
והקב"ה מגלה למשה את הסוד. אכן הבאת טוב. טוב שנמצא באותו הייאוש הגדול שהבאת. רק תחשבו איך זה אחרי 200 שנות שעבוד והשמדה לשמוע שיש תקווה, להתחיל לחשוב שיהיה טוב ואז נהיה רע יותר. הייאוש הזה הוא הרע האחרון לפני הגאולה, הוא גלולה מרה לרפואה הקרובה. אומר הקב"ה למשה, אני כל כך מאמין בגדלות הדור הזה, אפילו שהוא עובד עבודה זרה, שאני מאמין שבתוך הייאוש הזה הם יפתחו חוסן פנימי ואמונה ממנו ילמדו כל הדורות שאחריהם. כולם יראו ש"אם עברנו את פרעה - נעבור גם את זה". דור כזה, שיכול להאמין מתחתית הבור, יזכה לעמוד בתחתית הר סיני ולשמוע במו אוזניו את הנבואה הגדולה מכולם, עשרת הדברות הנאמרות לעם שלם. בהתגלות הזאת, הם אלו שיבססו את האמונה לכל הדורות הבאים.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה