בס"ד
"פגישה מפסקת" הייתה לי השבוע, רגע לפני. רגע לפני שמפסיקים לאכול בשר מילאנו את הבטן בשומנים וחלבונים מן החי. הרבה שם רע הוציאו לשומנים האלה, הרבה סטיגמות הדביקו עליהם ולאחרונה הדביקו גם מדבקות אדומות. לכולסטרול ואפילו לשומן "הרע" LDL ישנם תפקידים חשובים ומרכזיים לתפקוד הגוף שלנו. רק תחשבו שכל אחד ממיליארדי התאים שלנו זקוק לקרום שומני סביבו. הורמונים שומניים, הפקת אנרגיה משובחת ועוד ועוד.. דווקא עודף הפחמימות הוא זה שגורם להצטברות של השומן במקומות הלא נכונים, הוא זה שגורם לתהליך הדלקתי ש"דוחף" את ה-LDL אל מתחת לשכבה הפנימית של העורק הגורם לסתימתו ולשלל מחלות קשות. תקראו. תלמדו. אל תלכו עם סטיגמות. עד כאן הביולוגיה.
ה"הפסקה" הנוספת שהייתה במפגש הזה, הייתה הפרידה מהשמיניסטיות, להלן הבוגרות הטריות (זהו. כל הציונים הוגשו…), וה"צום" במפגשים איתן מעכשיו. לא אפרט כמובן על הפרטים, אבל ניסיתי, בעזרתן, ללמוד על מה קורה אצלי בשיעורים, במפגשים. כל כך חשוב לי לדעת מה קרה שם. ללמוד על עצמי. על ההובלה שאני לוקח. איפה הצלחתי לקדם, מה בשדר שלי מצליח לעבור ומה פחות. לאור זה אני בודק גם את ההיזון החוזר, מה אני קיבלתי, איך אני התפתחתי ומשני אלה ללמוד על הקשר האנושי - נפשי. זה מה שבאמת מעניין אותי.
אני חושב שהרפלקציה הזאת חשובה ביותר. היא מאפשרת לחיות באמת בתוך מרחב, מרקם אנושי. לקחת עליו אחריות ולא להתנהל רק מתוך התחושות האישיות של הפרט. להבין מה באחריות שלי ומה לא, ואת האחריות שלי לקחת ב-100%.
ועוד שיחה הייתה לי. חשובה ויקרה, של "בוגרת" ותיקה ביותר. המלמדת, שצום, יש באמת, רק בין הארוחות...
במדרש איכה ג' שאמרו איכה משה רבינו עליו השלום בכבודן של ישראל כו' בפחזותן איכה היתה לזונה כו' ע"ש. פי' הענין כי כל החטאים שעברו על ישראל הי' מהם שורש גם בהתחלת עליותם. והכל נמשך ע"י הסתלקות השגחת מרע"ה במינוי שרי מאות וכו'. ומזה בא שאמרו נשלחה אנשים כו' ונצמח מזה אח"כ כל החטאים. לכן סידר מרע"ה הדברים כך והאשים את עצמו גם כן בזה שאמר איכה אשא כו' [...] לכן ע"י שכח הצדיק יפה לתקן החטאים שמגיע אליו ממילא ניתקן כל החטא שבהמון בנ"י[...] אך מרע"ה לא הי' יכול לסבול חטא כלל. וז"ש רש"י אם אומר לקבל שכר לא אוכל. בלי ספק לא הי' עבודת מרע"ה לקבל פרס. אך הענין כנ"ל שהגם שיכול לבא לתוס' מעלה ע"י תיקון עונות בנ"י כנ"ל עכ"ז לא אוכל. כמ"ש איכה אשא כי לא הי' יכול לסבול חטא כלל. ועכ"ז אם היו נמשכים אחריו הי' מתקן כל מעשיהם כנ"ל:
ה'שפת אמת' מפנה אותנו לשלושה אנשים שאמרו "אֵיכָה". את שלושת ה"איכה" האלה נקרא השבוע. בפרשת השבוע משה אומר "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם". בהפטרה אומר ישעיהו "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים" וכמובן, מגילת איכה של ירמיהו "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס".
מדייק ה'שפת אמת' על ההבדל בין האיכה של משה לאלו של ישעיהו וירמיהו. אמנם שלושתם נאמרו בתוכחה, אבל בעוד האחרונים מדברים על ירושלים במובן של האנשים היושבים בה, משה רבינו מדבר על עצמו. משה רבינו, שבוע לפני מותו, שואל את עצמו, או אפילו מכריז כי גם לו יש חלק באשמת העם. ישראל הם משה ומשה הוא ישראל. אולי שגיתי כשהתרחקתי מהם, כשמיניתי אנשים שיישאו איתי בעול, מזה הגיע חטא המרגלים שהביא לנזקים כל כך גדולים, אולי המרחק הזה גרם להם לחטוא. משה לא חוסך ביקורת מעם, אבל כאחד מהם. לא מסיר אחריות.
אז אולי,באמת, לא הייתה לו ברירה. באמת אי אפשר שאדם אחד ינהיג לבד, באמת יש צורך באנשים שישמשו שרי אלפים ושרי מאות. באמת אין ברירה, אלא, לפעמים להתרחק, אתה רק צריך לוודא שאיכשהו אתה נשאר קרוב...
בהצלחה לכל "עוזבות הקן".
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה