בס"ד
תפקיד העיתונות הכתובה, המושמעת והנצפית הוא לחשוף בפני הציבור ידע שלא מצוי ברשותם. חלק מהידע רק עובר הנגשה. סיכום של משחק כדורגל, מעקב אחרי חללית בדרכה לירח וכיצד מערכת הבריאות מטפלת בנגיף הקורונה. אם כי, עיקר גאוותם היא על חשיפת ידע שנמצא עמוק מאחורי הקלעים. חשיפת שחיתויות, אינטרסים, מאיפה מגיע הכסף ולאן הוא הולך. חשבתם שאדם מסוים תורם לחברה? חשבתם שהשר או ראש הממשלה רוצה לקדם את האינטרס הציבורי? אז בואו נראה לכם שהוא רק דואג לחברה הכלכלית של בן הדוד שלו.
התפקיד הזה חשוב ביותר. קריטי. מדינה ללא עיתונות חופשית היא כר פורה לצמיחתם של אינטרסנטים שינצלו את החברה. היא חלק חשוב במערכת אכיפת החוק שחסרה את משאבי החקירה שיש בידי עיתונאים בלתי תלויים. לא סוד, שגם לעיתונאים יש אינטרסים, יש קו מחשבה ויש אג'נדה והם מובילים קו חינוכי המשלב אמצעי מדיה חזקים ביותר אליהם חשופים חלקים רבים מהאנושות.
לכן, עול האחריות האישית של כל אחד מאיתנו לא נגמר בקריאת העיתון או בהקשבה למהדורת החדשות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לחשוב, לא לחקור, לא לשאול שאלות ולא לעמת את מה שקראנו או שמענו עם האמונות והדעות שלנו. כמו שהעיתונות חוקרת ובודקת, עלינו לחקור ולבדוק אותה ואת עצמנו. לשאול. מה האינטרס מאחורי הכתבה? מה המסר שהיא מעבירה לנו? אולי הדעות שלי מוטעות לאור המידע החדש שקיבלתי?
כהורים, מורים, מחנכים, עלינו לשים את הדגש למיומנות הזאת. ללמד כיצד נצבר ידע בעולם, על מה מתבססות ההנחות המדעיות, כיצד נעשים מחקרים ואיך כל הידע הזה מוגש לנו. איך מגיעים לאמת, איפה והאם יש בכלל מקום לאמת מוחלטת ואיפה משתלבים הערכים.
כן, זה יוצר איזה פרדוקס. אני בעצם רוצה ללמד לא להאמין למה שאני מלמד באופן אוטומטי. לא לחשוב שאני בשיעור מקור הידע הבלעדי. לכאורה, אני מייצר כאן מצב בלתי אפשרי. אם לא ניתן להאמין לאף אחד, כיצד יכול לעבור ידע? כיצד ניתן לחנך?
אני חושב שהבסיס לתשובה היא ענווה. מחקר מדעי רציני הוא מחקר שיודע לכתוב מה היו הבעיות במחקר, להעלות שאלות על הממצאים שלו עצמו ולחשוב כיצד ניתן לבדוק אותם להבא. לכתיבת מאמר מדעי יש חוקים מאוד נוקשים. באופן עריכת המחקר, בסטטיסטיקה ובדרך הצגת הנתונים ופירושם. אנשי מדע שלא מקפידים על הכללים, שמכניסים את הפילוסופיה שלהם לתוך הממצאים (בנושא האבולוציה יש כאלה בלי סוף) ולתוך שיטות המחקר גורמים להטיות חמורות, לזילות של המדע ולהשפעות הרסניות על דרך קבלת החלטות מעשיות בתחומים רבים שיכולים לגרום לנזק רב.
גם בהעברת תכנים חדשותיים ובוודאי בהעברה של אמונות ודעות, חשוב להגיע עם ענווה. לתאר את הניסיון שהביא אותי למסקנות אלו, לעמודי התווך עליהם אני נשען, לדרך שאני עצמי עשיתי כדי לחשוב את מה שאני חושב ולהאמין במה שאני מאמין. כן, גם אמונת היהדות צריכה להיות מבוססת חקירה, בדיקה ולימוד. אין משמעותה של המילה "אמונה" - אמון עיוור, אלא, האמנה, חיבור אל תכנים שהגעתי אליהם בעזרת כל כוחות הנפש שלי (על פי הרמב"ם ב"שמונה פרקים" - הגופני, החושי, הרגשי, הדמיון והשכל). בדרך הזאת ניתן לקיים תקשורת אמיתית בין בני אדם שלא תהיה מבוססת על חוסר אמון וחיפוש האינטרס בכל דבר.
יזל מים מדליו חז"ל דרשו הזהרו בבני עניים שמהם תורה יוצאת כו' שהכנעה אמיתיות להשי"ת הוא הדלי להמשיך המים מבאר מים חיים כמ"ש חז"ל יורדת למקום נמוך כמשל הדלי כפי מה שיורד למטה יותר עד המקור. כן מעלה מים. וכן הכלי לקבל מים חיים הוא הביטול להשורש. (והוא כדמיון השקה שמטהר כנ"ל) [שפת אמת, בלק, תרל"ב]:
ככל שהדלי יורד עמוק יותר, כך עולה היכולת שלו להוציא מים מהבאר. ה'שפת אמת' ממשיל את לימוד התורה (במובן הרחב של המילה) לדלי. ענווה אמיתית תגדיל את הלימוד. כדי למצוא את האמת, גם זאת שיש בתורה, צריך ללכת וללמוד מכולם, גם מ"בני עניים". לחוש את הציבור כולו, גם את זה שחסר לו תואר ראשון או שנות לימוד בישיבה. יש הרבה דרכים להגיע אל האמת ואחת מהן היא התחושה הטבעית של האדם.
הרב שרקי מביא את הדוגמה לפתרון השאלה "האם מותר להחזיר שטחים תמורת הסכם שלום?". אם נשאל את החכם, את הרב, הוא יתחיל לחקור לעומק ויעלה גם את הסברות לכך שהדבר מותר, הצלת נפשות, דרכי שלום וכו', גם אם בסוף המסקנה תהיה שאסור. בעוד שאם נשאל אדם "פשוט מהשוק", התשובה תהיה פשוטה וחדה. "ברור שלא. הארץ שלנו".
החכם האמיתי, זה שדרכו עוברת התורה, עובר המוסר, עוברים הערכים הוא העניו, הוא זה שלומד מכל אדם, הוא זה שדווקא מתוך הטלת הספק, מגיע לאמת, מגיע לקו ברור שאחריו אפשר ללכת. ולא בעיניים עצומות..
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה