בס"ד
שבוע קשה של טלטולים עבר על קהילת הגולן. שני אנשי משפחה במיטב חייהם וילד מתוק אחד מצאו את מותם, שניים מהם נקטפו ממש. בחטף. הפה נשאר פעור ואין עין יבשה. ובקהילה הקטנה של הגולן, כמעט ואין מי שלא מכיר, מי שלא חבר, מי שלא קרוב. אני בעצמי מעורבב במקרים האלה בכמה מעגלים. זכיתי להיות קשור.
מקרי המוות האלה משאירים את ההיגיון ואת ההבנה במצב סתום. אטום. לא מובן. ואיך בכלל אפשר לדבר על להבין את זה. אבל הם גם פותחים. גם מפרשים. מאירים את הדמויות המיוחדות האלה. סודות על אנשים גדולים שהיו ידועים רק לחלק קטן, נחשפים לקהל הרחב. אדם שנפטר צעיר, אבל הספיק לגעת בחייו הקצרים בכל כך הרבה אנשים ובעוצמות ובמרחקים שאנשים אחרים מספיקים בחיים שלמים. ואשה אחת שהרקידה נשים אחרות. הרקידה להם את הגוף והרקידה להן את הנפש. והחי שומע וצריך לתן אל ליבו.
אבל לא ככה אני רוצה לסיים את החלק הזה. יש קושי גדול וחשוב לשהות בו. אבל אנחנו מאמינים שלא המוות מנצח, אלא, החיים. והקהילות חזקות. הקהילות בריאות. ישנם מעגלים רבים שתומכים ואנחנו, כולנו, אחראים להמשיך את החיים. לקחת את הנקודות שהחיים והמתים התחילו בחייהם ולהמשיך. להמשיך. בשגרה, בשמחות ובעצב.
ב"ה פרשה זו סתומה. אף כי פרשה היא פירוש אור התורה המתפשט להיות מובן בחכמת אדם. אך יש פירוש נסתר ויש פי' נגלה [...] וכל זמן שיעקב קיים. גבר הפנימיות על ההסתר וכשנסתלק נסתר לגמרי. ובודאי ירידת יעקב למצרים היה הכנה לגלות. וזה שכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים. שהניח שם הארת הקדושה והטמין נקודה חיות בארץ מצרים רק שהיה בהסתר [...] וכתוב האספו ואגידה לכם שעל ידי הביטול להאחדות יכולין לעורר חיות יעקב אבינו גם בחשיכה [...] [שפת אמת, ויחי, תרל"ט].
פרשת ויחי מתחילה כפרשה סתומה, משמע, אין רווח בספר התורה בין סוף פרשת ויגש לתחילת פרשת ויחי. ה'שפת אמת' עומד על הפרדוקס שבביטוי "פרשה סתומה". פרשה היא פירוש. פרשיות השבוע מביאות לנו את אור התורה, אור המוסר ואור הדרך שעלינו לצעוד בה. תורה נצחית, המתפרשת עוד ועוד משנה לשנה. וסתום הוא ההיפך מפירוש. הוא נסתר. הוא סוד. הוא תחום לא נגיש. אלא, שיש "פירוש נסתר" אומר ה'שפת אמת'. גם ההסתר מלמד אותנו משהו, גם בו חבוי פירוש. גם דרך ההתמודדות שלנו עם ימים של הסתר צופנת בחובה פירוש. דרך אחת לגלות את הצופן החבוי בנסתר היא האחדות. יעקב אוסף את בניו יחד ואז דווקא מדבר בלשון פרטית. מדבר אל כל אחד בנפרד, אבל בנוכחות כולם. כי בקהילת יעקב, קהילת עם ישראל, כל אחד, על יתרונותיו וחסרונותיו הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהכלל.
יעקב מקבל ציווי לרדת למצרים ולהכין את הגלות. יעקב, שידע יותר מכל האבות קשיים ומשברים, הוא האיש הנכון למשימה. "ויחי יעקב" - השם של הגלות, של להיות עקב לגויים מתעורר לחיים. ועם זאת "ויקרבו ימי ישראל למות" - הדרך הישראלית, של השלטון והשררה נכנסת למצב של תרדמה.
אשרינו שאנחנו חיים בתקופה של "ויחי ישראל בארץ ישראל ויקרבו ימי יעקב למות…"
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה