בס"ד
ולא יכלו דברו לשלום.
ולא לראות פניו.
ושניהם אוחזין בכתונת הפסים.
והנה קרעים,
ונפתחו תפרים.
והחיה הרעה אוכלת בכל פה,
ומלקקת דם.
אולי אחרי שכבר עברו שנים,
אפשר ותדברו עם אחיכם,
בנימין?
אחרי שתקום ב"ה ממשלה יציבה יהיה כנראה למצוא כתבים פוליטיים שייצאו לחופש אחרי תקופת גיוס לעבודה אינטנסיבית כל כך. אני לא נוהג לשקוע במה שמכונה "חדשות", אבל מוצא את הדרך להיות מעודכן, קצת מנעמה, מעט רדיו לפעמים בדרכים. ולי, מה שהכי בולט מהשיח שעולה מכל זה, הוא הקושי להאמין. לפוליטקאים, לשופטים, לפקידי ממשלה. ומה יהיה הלאה? נאבד את האמון גם במשטרה (שכבר מאוד מעורער)? בצבא? עולים שני אנשים לשידור, האחד אחרי השני, מדברים על אותו אירוע וזה נשמע כאילו שניהם מכוכב לכת אחר. למי להאמין? למי שהוא מהמפלגה שלך? כי זה יותר נוח? אפילו שני אנשים מאותו מחנה, אך ממפלגה שונה רבים ביניהם דרך מנחי תכניות וכתבי חדשות, ולך תדע איפה האמת.
והתחושה היא קשה כי זה נראה בלתי אפשרי שהם יהיו מסוגלים לדבר האחד עם השני ולהגיע לאיזה שהן הבנות שיאפשרו שלטון והזרמת כספים למנגנונים היבשים בשטח שכל כך זקוקים להם כדי לעבוד. לפחות זה, אני כבר לא מדבר על קידום של פיוס ושלום בין המחנות, אלא, על הבסיס של תפקידי השלטון והאמון בו. ומה שעוד יוצר תחושה קשה, זה שלא משנה איזה בנימין בסופו של דבר יזכה, המחצית השנייה של הציבור תהיה "אנטי ביבי/בני". עם זאת ולמרות הכל, למרות הקרב המלוכלך בתקשורת בין הפוליטיקאים, למרות הפוסטים המזעזעים שאני לפעמים חוטא וקורא, אני אופטימי כי אני סומך על העם. גם שיחליט בקלפי (ופה אני מגלה שאני בעד חסינות חוקית ובחירות פתוחות, להבדיל מהחסינות הלא דמוקרטית שקיבל אריאל שרון בהתנתקות…), אבל בעיקר אני סומך על העם, שיידע לחיות את החיים עם אלו שהוא לא מסכים איתם.
בפסוק ולא יכלו אחיו כו' כי נבהלו כו' אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי כו'. וקשה כי בזה הוסיף עוד לבייש אותם בהזכיר את מכירתם אותו. אך בודאי השבטים הרגישו אז קדושת יוסף הצדיק. וז"ש נבהלו מפניו דייקא. והשיב להם יוסף כי בא למדריגה זו על ידי מכירתם אותו למצרים ושהם גורמים בצדקתו. ובזה סר מהם הצער אשר חשבו כי אם היה אצל אביו היה גדול בצדקו יותר אבל לא כן הי' כנ"ל. ונאמר ואח"כ דברו אחיו אתו כלפי מה שנאמר ולא יכלו דברו לשלום. עתה דברו עמו וסרה מהם קנאת יוסף. והאמת כי קנאה לא שייך על אדם השלם בתיקון מדריגתו ומקומו כי כ"א נברא במדריגה המיוחדת לו ומה קנאה שייך בזה. רק עד שלא נתקן הצדיק בכל שלימותו שייך עליו קנאה. לכן נאמר לעתיד שיהיו מתוקנים כל המעשים וכל אחד על מקומו יבוא בשלום וסרה קנאת אפרים כו' [שפת אמת, ויגש, תרל"ו]:
הקנאה והשנאה של האחים אל יוסף הייתה כה חזקה עד שלא היו יכולים לדבר איתו. וכשאין שיח, כל המחשבות יכולות לעלות לראש, כולל המחשבה שיוסף רוצה להוציא אותם מההמשכיות של האבות, אל מחוץ למשפחה המבורכת בברכת אברהם. אם מדייקים בפסוקים בהם מתוודע יוסף אל אחיו נראה שהשיח של יוסף עובר שלושה שלבים. בראשון הוא מאשים או לפחות מזכיר את עובדת המכירה (אני יוסף אשר מכרתם). בחלק השני הוא ממשיך להזכיר זאת, אך מציין שיצא מזה טוב (כי למחיה שלחני…) ובחלק השלישי הוא מנקה אותם לחלוטין מכל אשמה ו"לא אתם מכרתם אותי - כי האלוהים".
יוסף מזהה את התפתחות התשובה אצל האחים. בשלב הראשון הוא מאשים, בשני הוא מבין שהם חזרו בתשובה, אבל אולי תשובה מיראה ובסוף הוא מבין שהם חזרו בתשובה שלימה ומנקה אותם מאחריות שעוברת אל הקב"ה. אני לא ארחיב בהבדל בין התשובות, אלא, ביכולת של יוסף לאבחן את האחים. אחרי תקופה שיוסף ראה אותם, "בילה" איתם ושמע אותם ממש הוא פיתח את היכולת לראות את התגובות שלהם ולהבין את אשר על ליבם.
גם האחים, אומר ה'שפת אמת', אחרי הבהלה הראשונית, ראו את פניו, הבינו אותו, האמינו לסליחתו, הכירו בצידקוּתו ובצדקָתו ואז הם פשוט... דיברו…
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה