בס"ד
כמעט בכל שנה ט"ו באב בשבילי הוא חג הנטיעות (ולא, לא התבלבלתי עם ט"ו בשבט), לפחות עד כמה שהגינה שלי עוד תכיל עצים (יש הטוענים שזה כבר קרה מזמן…). השנה חידשתי את הגפנים שנהרסו בבניית הכביש החדש ליד הבית והוספתי דובדבן בשביל הצבע והטעם (קיווי בדרך). לטעת עץ בשבילי זו התרוממות רוח, זה מעשה שבעיניי מנקז אליו כל כך הרבה אידאלים, מחשבות וכוונות. הקביעות בארץ בכלל ובגולן בפרט, ההוכחה לכך שאנחנו כבר עמוק בתוך תהליך הגאולה הגלוי (על הפסוק ביחזקאל [ל"ו, ח'] - "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא…" נאמר בתלמוד "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה… [סנהדרין צ"ח.]) והחיבור העמוק והשורשי בין הקודש ובין מה שמכונה חול. בין הלכות נטיעה, עורלה ומעשרות ובין עצם הנוי והיופי של הארץ וכל הביולוגיה הקשורה למעשה הנטיעה וגידול צמחים. וחיבור הרי הוא האהבה השלמה במימושה.
כבר הזכרתי בעבר כי החיבור הזה בין קודש לחול נקרא קודש קודשים. מי שמסתכל לתוך המקום הגיאוגרפי קודש קודשים (ויש אפשרות כזאת לכל העם ביום הכיפורים) רואה דמויות של זכר ונקבה המביטים זה בזה. שיר השירים, שיר האהבה האולטמטיבי מכונה על ידי רבי עקיבא קודש קודשים. כל מה שקרה בעבר בט"ו באב קשור לחיבור, לחזרה לקשר, לאהבה. חיבור של שבטי ישראל בקשר של דם, דור המדבר פסקו מלמות ואפשר היה להכנס לארץ וביטול האיסור של שבטי הצפון להגיע לבית המקדש ולהתחבר שם לשבטי יהודה ולעבודת ה'. הפסיקו לכרות עצים למערכה, מעשה המעיד על כך ששיא הקיץ עבר, שיא היובש נשבר וכוח החיים מתחיל לעלות. לכן ט"ו באב הוא יום כללי של חיבור ופיוס של חלקי המציאות.
אם כך, ט"ו באב הוא חג המסכם את תפקיד האדם במציאות. לעסוק בחיבורים, לעסוק בזיווג, לגלות את הקשר בין חלקי המציאות, בין אדם לאדם, להאיר את המחבר ובכך לתקן את תאריך שנאת החינם המפרידה של ט' באב וכך יהפוך כל החודש לחג הגאולה השלמה.
בפרשת ואתחנן נקרא את "שמע ישראל" והפרשיה הראשונה של קריאת שמע. הציווי הוא "ואהבת". איך? "בכל… בכל… ובכל" מבלי להכנס עכשיו לפירוש של המילים, אלא רק לשמוע את המנגינה. לאהוב באמת זה "בכל". או שעושים באהבה או שלא עושים בכלל…
שבת שלום וחג שמח!!
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה