יום שישי, 17 באוגוסט 2018

שופטים תשע"ח

בס"ד 

שופטים תשע"ח

בשבוע שעבר דיברתי על הצורך של האדם לברר לעצמו את עקרונות המוסר של עצמו במגוון נושאים. במיוחד דיברתי על מוסר מלחמה. הלילה הייתי במשמרת במד"א והתפתחה שיחה בדיוק על העניין הזה. מלחמה. אויב. אלאור עזריה. ימין. שמאל. שעות הלילה המאוחרות והמקומות האלה (מד"א, מילואים, טיולים…) מזמנים דיבור שהוא קצת אחר מהשיח היום יומי, התקשורתי המהיר, החד, שאתה חייב להיות בו ממוקד ו"נאמן" למפלגה או לדרך. השיח אינסטנט הזה לא מאפשר לדבר על הבסיס. על המוסר. על ציונות… הכל נדמה פוליטיקה. ואז הכל מוקצן. ואז מודגש המפריד ולא המחבר.

בן שיחי היה אדם המגדיר את עצמו שמאלני ציוני. אדם שתרם לביטחון המדינה לא מעט. וכשרואים את המחבר, אפשר לנהל דיונים נוקבים מאוד גם על המפריד. ואז גם מתוך המפריד רואים את המשותף. הוא התלונן כי כאשר הוא אומר שהוא טוען במתן אפשרות לפונדקאות לזוג הומואים ישר מתייגים אותו כעוכר ישראל. כאשר הוא מציג עמדות שמאלניות הוא מתוייג כמשתף פעולה עם הקרן החדשה להרס המדינה. ואז אני משקף לו שכאשר אני מדבר נגד הפונדקאות אז אני מתויג כאדם חשוך וגזעני. כאשר אני מציג עמדות ימניות אני נחשב קיצוני מטורף. כך גילינו את המחבר. כך ניסינו להבין מדוע נראה כי העם שלנו הוא מחלוקת אחת גדולה. והאם זה רק בתקשורת או שיש הפרדה והקצנה?

ומה עם הנוער? האם הדור הולך ופוחת או דווקא הולך ועולה? מה המשמעות של ריבוי ההבל שהנוער וגם עולם המבוגרים עסוק איתו? האם באמת, כמו שטען החבר, אנחנו בחברה הדתית - לאומית חיים במין בועה של עולם שכולו טוב, בעוד כל השאר מתמוטט? או שאולי התמונה הזאת מעוותת לשני הצדדים?

וישבנו וחקרנו ודרשנו היטב. לא הגענו לכל התשובות. בוודאי שלא הגענו בהכל להסכמות. והלילה התקצר ולסיומו נקראנו לפנות חולה פסיכיאטרית שצועקת בלי סוף "תביאו לי את רבי נחמן רבנו!!".

ואולי היא צודקת? ואולי אנחנו המשוגעים? 😝


ושפטו את העם משפט צדק על פי מה שכתוב בספר נועם אלימלך פירוש "עם הארץ" מלשון גחלים עוממות כו' ע"ש. כן יש לומר כאן ["ושפטו את העם"] שעיקר המשפט והשגחה על הגשמיות שאין ניכר ונגלה הארה הקדושה שנגנז בה. וכן מ"ש צדק צדק תרדוף מקום שצריך רדיפה למצוא הצדק. הוא בענייני עוה"ז. שנקרא עלמא דשיקרא. על כל זה צריך האדם להאמין שיש בכל דבר הארה גנוזה כנ"ל. וע"י הרדיפה למצוא הצדק. מתגלה לו בכל מקום. והוא בתנאי שלא להתדבק בגשמיות... 
(שפת אמת, שופטים, תרל"ב).


המשפט בא לברר כאשר הדברים לא ברורים. כאשר הגחלים עוממות. לא כבויות מצד אחד ומצד שני אין שלהבת. במקומות האלה התורה מדגישה שוב ושוב את החיוב לחפש את הצדק. לדרוש ולחקור היטב. לרדוף אחרי הצדק. לחפש את הנקודות הפנימיות של האמת שיש בכל דבר. בכל דיעה. בכל אדם. ומתוך כך להוציא את הצדק השלם. בלי לקחת שוחד. בלי מס שפתיים כדי שאראה טוב יותר, כדי שאשמע נאור. צדק. 

כדי להגיע לזה צריך גם להאמין שיש בכל דבר ובכל אדם טוב וגם לא לפול לגשמיות. לשיקולים הזרים. לשוחד האורות המסנוורים, של "מה יגידו?". לשוחד של הפחדים.

החסידות כדרכה לוקחת את הדברים לאדם הפרטי. השופט של עצמו. בירור עצמי נוקב של המעשים והמחשבות. נראה לי, במיוחד בדור שלנו, שצריך לקחת את זה גם למשפחה, לקהילה, לעם. לקחת אחריות על הצדק. לעשות בירור אמיתי. ולא להשאב לשיח הפשטני. אלא, עוד שיחה. עוד מפגש. עוד אנשים טובים שילכו להנהיג ושידעו לדבר ערכים ואמת. חינוך ולא פופוליטיקה.

שבת שלום,
איתן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תרומה תשפ"ו

  בס"ד לך אל הנמלה. תראה אותה, איך היא עובדת כל היום. יוצאת למרחקים להביא אוכל, תקריב את חייה, בהגנה על הקן, סוחבת יותר ממשקל גופה ומבי...