בס"ד
ראה תשע"ח
עד לרגע כתיבת שורות אלה עוד לא קיבלתי צו 8. אבל הריח שלו כבר באוויר. עוד מערכה בעזה, עוד מערכה בעורף הישראלי. הריטואל כבר נראה קבוע, אפילו דור הפרשנים עוד לא הספיק להתחלף ואולפני הטלוויזיה הארעיים נבנים באשקלון ושדרות כדי לשדר לנו "מהשטח".
וכל פעם מחדש עולה הדרישה להכרעה. אחת ולתמיד. הפעם צריך להגיב באופן כזה שירי מעזה לא יחזור. אבל מי באמת מאמין לזה? אני שומע אתמול סוג של "מחירון שקט", איזו פעולה צבאית תתן את השקט לכמה שיותר שנים. נו, ומה יקרה בשנים האלה? עוד בניית מנהרות ועוד התעצמות של הכוח הצבאי של החמאס/ג'יהאד/נערי אללה או כל שם אחד שקיים או שיקום. אז איך אפשר לייצר הכרעה? ניתן בכלל לדרוש את זה מהממשלה או מצה"ל?
כדי להגיע להכרעה מול עם אחד, כדי לבוא בדרישות מוסריות להנהגה, אני חושב שקודם כל ההכרעה צריכה לבוא אצל כל אחד בפנים. באמונה שלו. במצפן המוסרי שלו. ללבן את אמות המוסר ולהבין מה באמת צריך בשביל להכריע.
אתן דוגמה. אחת הטענות העולות מהעולם ומהארץ וגם מציקה ברמה כזאת או אחרת לכל אחד בפנים. "פגיעה בחפים מפשע". החמאס יורה מתוך אוכלוסיה אזרחית כולל מתוך בתי חולים, צה"ל יורה לכיוון החמאס ופוגע גם במבוגרים, נשים וילדים. מקובלני מרבותיי ומתוך מחשבה פנימית, לדייק לעצמי את הביטוי הזה - "חפים מפשע". פושע הוא אדם שעשה פשע. המוסר דורש להביא את הפושעים לפני בית המשפט ושם לגזור את דינם. אם ההגדרה היא לפגוע בפושעים בלבד, הרי שאסור להרוג גם לוחמים, אלא, לתפוס אותם, להביאם בפני שופט ולגזור את דינם. כל מי שלא הובא בפני שופט הרי הוא בגדר חף מפשע עד שתוכח אשמתו. ברור שלא ניתן לנהל כך מלחמה.
מלחמה לא עורכים מול פושעים, אנחנו לא יכולים ואין בידינו לברר מי פושע ומי לא. מלחמה עורכים מול האויב. והאויב הוא העם שמולך. כולו. מבוגרים, זקנים, נשים וילדים. וכדי להכריע מלחמה צריך לפגוע באויב בצורה כזאת שתגרום לו להפסיק להלחם ולפגוע בנו (וגם בעם שלו, אבל זה כבר באחריותם).
אז מה, נרד לרמה שלהם? כן! כדי לטפל במישהו צריך לרדת לרמה שלו ומשם להעלות אותו (ע"ע סיפור האינדיק לרבי נחמן). אין זה אומר שצריך לחפש להרוג ילדים חס וחלילה, אבל כדי להכריע ולהציל חיי אדם קודם כל של העם שלך וגם של האויב צריך להכריע. להבין מהן הפעולות שיגרמו לאויב להפסיק להלחם ואותן לבצע (הלוואי ומה שהיה גורם לאויב להפסיק להלחם היו שיחות שלום…).
הדברים אולי נשמעים קיצוניים, אבל אני משמיע אותם דווקא כי אני מאמין במוסריות שלהם. כשמתבלבלים בין "לא מעורבים" ל"חפים מפשע" ולא מגדירים מי האויב האמיתי, עולם הערכים והמוסר מתבלבלים ואז אתה בשיתוק של עשייה, כי לא ביררת לעצמך את אותו הסולם הערכי / מוסרי המאפשר לך לפעול.
וגם אם נראה שלא יקשיבו. שיחשבו שאתה קיצוני. צריך להשמיע את הדברים בקול. צריך שיהיה חלק אחד בציבור, בקהילה, בעם שישמיע את מה שצריך, תוך ניסיון לחבר את העם כולו לרעיון. זה נכון בהקשר של מלחמה ונכון בכל אמירה מוסרית אחרת, גם אם היא לא בדיוק מה שמגדירים מוסר בתקשורת…
בפרשה של המסית צריך כל אדם להכין עצמו למצוה זו כי הוא ענין נכבד להיות מתפעל האדם להתהפך כרגע לשונא ממש ע"י ההסתה לקיים לא תחמול ולא תכסה. ומכ"ש שזה קאי על היצה"ר וסט"א שהוא המסית ומדיח. ואם נעשה האדם שונא ממש ע"י הסתה. יוכל להרוג אותו. כמ"ש אח"כ כי הרוג תהרגנו ע"י השנאה כנ"ל…. ועוד ידך תהיה כו' ויד כל העם באחרונה. פי' כמ"ש כל ישראל ערבים זה בזה. אם כן, מכל שכן שמה שגובר אחד והורג היצה"ר שבו מזכה לכל ישראל שלא יהיה עוד כח להיצה"ר באותו דבר כמו מקודם. וזה עצמו צריך להוסיף כח לכל עובד ה' במה שיודע שע"י תגבורת שלו יחליש כח היצה"ר נגד כל ישראל כפי הכח של הנסיון: (שפת אמת, ראה, תרמ"א).
ישנם מסיתים רבים מבחוץ. אבל המסית הראשוני שיש לטפל בו הוא זה הפנימי. איתו הכי קשה להתמודד. הוא זה שעוצר אותך, זה שנותן מלא תרוצים למה לא לעשות טוב, למה לא עכשיו, למה לעשות את מה שהשכל יכול לדחות…
הכלי העיקרי של המסית, של היצר הרע הוא הטלת הספק. הטלת ספק בסולם הערכים, הטלת ספק ביכולת הפנימית שלך, הטלת ספק ועוד ספק.. והספק - משתק.
נגד המסית הזה הדרך היחידה היא לשנוא אותו. להעמיד סולם ערכים ברור מולו. היד שלך היא זאת שצריכה להיות בראשונה להמיתו וזו פעולה שחייבים לעשותה ללא פשרות. להיות כל הזמן במצב של שנאה לכניעה אליו, לחשוד בו כל הזמן ולמצוא את הכוחות להתנגד לו דרך הדחייה ממנו.
הדבר נכון גם בהתמודדות ברמת הפרט, האישי, הפנימי. ומתוך כך, מלמד השפת אמת, גם אפשר אחר כך להיות אדם שמעמיד סולם ערכים לסביבה הקרובה ולעם ישראל בכלל. העמדת סולם הערכים היא זו שתתן כח לסביבה שלך, לציבור ולעם בכלל את הכוח להתמודד גם הם.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה