בס"ד
פרשת בהעלותך תשע"ז
אנחנו שוב לקראת סיום שנת לימודים וממשיכים בתהליך היפה בעיניי של כתיבת התעודות יחד עם התלמידות. זו הזדמנות גדולה בשבילנו אנשי החינוך לנסות ולראות כמה שיותר את התהליך החינוכי דרך העיניים של התלמידות. להיות איתן בתוך התהליך שהן עוברות. לחוות ממש את ההצלחות, לחוות ממש את הקשיים. הנכון הוא, וכך אני משתדל, לעשות זאת כל השנה ולא רק לקראת התעודות. ללמד - אפשר בהרבה מאוד דרכים. לחנך – רק עם הבסיס הזה של ההזדהות האמתית.
באחת השיחות האלה, אמרתי לאחת התלמידות מחשבה שעולה בי הרבה. מחשבה שעולה כאשר אני רואה תלמידות וגם את ילדיי (ואת עצמי) כאשר מוסחת דעתם (דעתנו) כל כך מתהליך הלמידה, כאשר ממש קשה שלא להגיב לאותו מכשיר קטן שמצפצף / מנגן / מהבהב ומנסה לצוד את תשומת לבנו. אמרתי לה שני מעריך אותה על ההתמודדות, שאני מבין את הקושי ושאני חושב את עצמי לבר מזל שלא היה לי את זה בזמן שאני הייתי נער, כי אחרת, אני לא יודע לאן זה היה מוביל אותי. אמרתי לה גם שאני חושב שזו אחת ההוכחות לכך שהדור הולך וגדל, הניסיון מגיע למי שמסוגל לעמוד בו, למי שמסוגל להכניס אל הכלים האלה את עוצמות הנפש הגדולות ולשנות איתן את העולם. אבל כן, ברמת הפרט, יש נפילות, ונפילות לא פשוטות בכלל.
אז מה עדיף? שאלתי אחר כך את עצמי. לחיות בצל הניסיון – האפשרות לפול כל כך חזק אבל גם לגדול, לשנות ולפרוץ גבולות בעשייה? או אולי עדיף להישאר באזור התמים יותר, הבטוח יותר? כמה פעמים עולה המחשבה, אולי אפשר קצת בלי יצר הרע הזה? אולי אפשר קצת מנוחה מהתמודדות הזאת? אבל האם היינו מוכנים לקבל עולם כזה של מנוחה ושלווה בלי ההתמודדות? בלי היצירה ויכולת הבחירה??
מה הייתם בוחרים לו יכולתם?
"ברש"י מי יאכילנו בשר והלא היה להם מקנה רב, רק שמבקשין עלילה [...] אך יש לומר דכתיב התאוו תאווה ומשמע שלא היה להם תאווה. שהיו למעלה מן הטבע. חירות מיצר הרע. ולכך היה מראה להם שנכון שיהיה להם תאווה ושיזכו לעשות נחת רוח לה' יתברך על ידי שיאכלו בקדושה אף בשר גשמי [...] אבל לא הוטבו דבריהם לה' [...] כי מי שירא באמת לעבור רצון ה' יתברך מרוצה יותר בפשיטות ." (שפת אמת, בהעלותך, תרל"א)
הרבה בשר היה להם לבני ישראל "וגם צאן ובקר עלה איתם..." אז על מה הבכי? על מה העלילה? גם אם נבין מהפשט של רש"י שהם סתם רצו לריב עם משה, הרי שזו סיבה מטופשת להתחיל ריב, משה רק היה צריך להגיד להם בנחת – רוצים בשר? תשחטו. תאכלו. בתאבון. תשאירו לי חתיכת אנטריקוט... אם רוצים לריב עם מישהו צריך סיבה טובה שתעצבן אותו, אז מה בני ישראל רצו?
מדייק השפת אמת מהמילים "התאוו תאווה" לא התאוו לבשר, אלא, התאוו לתאווה עצמה. בני ישראל היו במדרגה ניסית, מעל הטבע, אוכל מיוחד שאינו מייצר פסולת, בגדים גדלים יחד איתם ולא מתבלים.. אין מה שיעורר את היצר הרע, שלווה ונחת לעבוד את הקב"ה. אלא, שבני ישראל באים ואומרים, אכן היינו תינוקות במצרים והיה צריך לשאת אותנו על הידיים, אבל די, גדלנו, אנחנו מסוגלים להתמודד! רוצים תאווה! רוצים יצר הרע! רוצים להתמודד ולהצליח לבחור בטוב! משה, אל תתייחס אלינו כאל קטנים, אנחנו מסוגלים!
איזו בקשה גדולה לעצמאות ולרוחניות!
אבל הדרך לא מוצאת חן בעיני ה' ומשה נשבר. משה ששבר את הלוחות כשראה את העגל, כשעמד מול העם בכל התלונות והחטאים והנהיג ביד רמה. משה נשבר "לא אוכל לבדי לשאת את כל העם הזה". מה הייתה הבעיה? השפת אמת אומר שהבעיה הייתה בלקיחת הסיכון לחטוא. כאילו יש בבקשה של בני ישראל מוטיב של גאווה וחוסר "פשטות" אתם רוצים אתגרים וסערות נפש, אבל עלולים לבוא לידי חטא שזה המצב הכי גרוע.
אבל השאלה עדיין עומדת. גם אם ישנה בעיה בבקשה של העם, גם אם יש כאן חטא, מדוע משה נשבר? שבר המביא לכך שההנהגה כבר מתחילה לעבור לשבעים הזקנים, שאלדד ומידד כבר מתנבאים "משה מת ויהושע מנחיל את הארץ"?
מסביר הרב שרקי כי בני ישראל רצו שמשה יראה וילמד אותם את נקודת הגדולה וההארה שבתוך החוצפה שלהם, זהו הרי תפקידו של המשיח כמאמר הגמרא כי בימי המשיח החוצפה תגדל והמשיח יָראה איך באמת ה' אחד וכי הוא מתגלה גם בחוצפה. חוצפה היא בעצם אותה בקשה שבה האדם רוצה להביא את עצמו, את האישיות שלו, את ההתמודדות שלו ואיתה להצליח ולא שהכל ייעשה על ידי הקב"ה או על ידי מנהיג גדול. מסביר הרב קוק כי בעקבות חוסר יכולתו של משה להתמודד עם החוצפה, חוסר היכולת להראות לעם כי גם הנקודות הכי שפלות בנפש שלהם, יש בהם הארה שאפשר להוציא, בעקבות כך הוא לא נהפך למשיח.
בדור שלנו, ממשיך הרב שרקי, יצאנו לחירות. הגאולה כבר כאן = מדינת ישראל. את המדינה לא הקימה הרבנות לישראל, המדינה קמה מתוך תעוזה, מתוך חוצפה של אנשים שהתריסו כלפי מעלה. ואיך נהוג לחגוג את הקמת המדינה? כן, כמו אז בבשר על האש! ובכך אנחנו מראים כי זה הזמן להצליח במה שלא התאפשר אז בימי משה, להראות כי גם בתהליכי החוצפה והחושך מתגלה הגאולה, מתגלה אורו של משיח.
בתאבון!
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה