שלח לך - לקראת החופש הגדול

בס"ד

שלח תשע"ז – לקראת החופש הגדול

החופש הגדול.

קצר מדי. ארוך מדי. זמן של כיף. בטלה. מנוחה. אפשרות לעבוד. אין מסגרת. מה עושים עם הילדים.

אמרת "החופש הגדול" וישר עוררת מגוון גדול של רגשות כמעט אצל כל אחד, בין אם הוא עובד במערכת החינוך או שהוא הורה לילדים (ובימינו גם הסבים והסבתות צריכים להיכנס לכוננות...). החל מרגשות שמחה, הקלה ותחושה של פורקן ועד לתחושות של מתח וחרדה. יש הרואים בחופש הזדמנות גדולה להיות סוף סוף אני, לעשות מה שאני רוצה ולהשתחרר מהמגבלות החונקים אותי בשאר השנה. ויש הרואים בחופש את אזור הסכנה, בין אם זו הסכנה האישית של תחושת תלישות ו"מה אני אעשה עם עצמי כל כך הרבה זמן?", ושל "אני עכשיו צריך לקחת אחריות על עצמי" ובין אם זה הפחד מהזמן הארוך שיש צורך להעסיק את הילדים, לשמור ולהגן עליהם מפני אותם פיתויים וסכנות האורבות להם במקומות ובזמנים בהם אין מסגרת תומכת.

אני מנתק מהדיון עניינים חשובים שיש לדון בהם כגון העובדה שלילד בן 3 ולילד בן 18 יש את אותו לוח החופשות כמעט ואת ההשפעה על שוק העבודה של אותם אנשים שלא זכו להיות מורים ולהרוויח את אותה הפסקה משמעותית המאפשרת אוורור ומנוחה וכד' ואנסה להעלות מחשבות רק על אותן הרגשות הסותרים העולים בנוגע לחופש בכלל. זה יכול להיות חופש ללא מסגרת כמו החופש הגדול, אבל זה יכול להיות חופש להחליט בתוך המסגרת מה לעשות, איך ללמוד, איך לנהל את התקציב המשפחתי ועוד ועוד.

בדרך כלל אני כותב את דעתי / את מחשבותיי לפני שאני מקשר אותן לפרשת השבוע, אך הפעם אני רוצה להישאר בשאלה, להביא עיקרון מהפרשה ואז להעלות את המחשבות שלי בעניין.

אז אני רוצה לשאול אתכם שתי שאלות:

·         איך אתם מרגישים כשניתן לכם חופש ממסגרת או חופש גדול בתוך המסגרת? סיכון או סיכוי? הבטחה או איום?

·         ולא משנה איך אתם מרגישים, האם בשורה התחתונה אתם רואים שאתם או אנשים אחרים יוצאים מהחופש מפורקים יותר או דווקא עם התקדמות והתחדשות? היה שווה חופש כזה?

חטא העגל – אחד החטאים החמורים של עם ישראל. אבל סך הכל לאחר תהליך טיפול כואב אפשר לומר שהעניינים הסתדרו – לוחות שניים, סליחה והשראת שכינה במשכן. לא כן חטא המרגלים, רצונו הראשוני של הקב"ה להשמיד את כל העם עם הפשרה ש"רק" אותו הדור נשאר לשוטט במדבר ארבעים שנה ולא להגיע לארץ ישראל, ההגעה שהיא הייתה המטרה של היציאה ממצרים היא קיומה של הבטחת ה' לאבות.

השאלה הקבועה והמציקה החוזרת על עצמה בפרשה היא – מה הביא את אותם ראשי העם לחטא כה חמור המצריך עונש כה קשה? מה הם חשבו לעצמם? תשובות רבות נתנו בדבר ואני רוצה להתייחס למפרשים הרואים במרגלים מנהיגים המחוברים לרוח. המדבר הוא מסגרת רוחנית מאוד. הצרכים הגופניים לא קיימים או שהם מסופקים מהשמיים, קרבה גדולה למשכן, ניסים באופן יום יומי והנחייה צמודה של הקב"ה בכבודו ובעצמו עם גדול הנביאים משה רבנו. ארץ כנען נתפסת בעיניהם כ"ארץ אוכלת יושביה" – ארצית מאוד, חומרית מאוד, מלאה חטאים והתמודדויות של מלחמה בגויים ומלחמה ביצרים החזקים ביותר של עבודה זרה וגילוי עריות. לעומת זאת במדבר, בגלות, העולם הרוחני פורח, ישיבות ובתי מדרש בכל שבט מצדי המשכן, ישיבות גדולות וחשובות בבבל, ישיבות גדולות וחשובות בליטא, פולין וגרמניה אותם מנהיגים גדולי תורה וראשי קהל מכל שבט, אמוראי בבל עד אחרוני האחרונים בוולוז'ין ובברוקלין... טובה הגלות ליהדות, לא?

אל מול המרגלים נצבים משה, כלב ויהושע. בפרשת שלח מובאים דברי כלב ויהושע ובפרשת במדבר מובאים דברי משה:

וָֽאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא-תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא-תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם: {ל} יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ הַֽהֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֔ם ה֖וּא יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה אִתְּכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵֽינֵיכֶֽם: {לא} וּבַמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֤ר נְשָֽׂאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר יִשָּׂא-אִ֖ישׁ אֶת-בְּנ֑וֹ בְּכָל-הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֲלַכְתֶּ֔ם עַד-בֹּֽאֲכֶ֖ם עַד-הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה: {לב} וּבַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה אֵֽינְכֶם֙ מַֽאֲמִינִ֔ם בַּֽיהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:{לג} הַֽהֹלֵ֨ךְ לִפְנֵיכֶ֜ם בַּדֶּ֗רֶךְ לָת֥וּר לָכֶ֛ם מָק֖וֹם לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם בָּאֵ֣שׁ | לַ֗יְלָה לַרְאֹֽתְכֶם֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ-בָ֔הּ וּבֶֽעָנָ֖ן יוֹמָֽם:  (דברים א', כ"ט – ל"ג).

וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת-הָעָ֖ם אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי-יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ (במדבר י"ג, ל')

וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל-כָּל-עֲדַ֥ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד: {ח}  שלישי  אִם-חָפֵ֥ץ בָּ֨נוּ֨ יְהֹוָ֔ה וְהֵבִ֤יא אֹתָ֨נוּ֙ אֶל-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר-הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:{ט} אַ֣ךְ בַּֽיהֹוָה֘ אַל-תִּמְרֹ֒דוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל-תִּֽירְאוּ֙ אֶת-עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵֽעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהֹוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל-תִּֽירָאֻֽם (במדבר י"ד ז' – ט').

הכתוב הפריד בין תגובת משה לכלב. משה נכנע לדרישה של העם להיות מוגנים וקרובים לקב"ה ומבטיח להם ניסים גלויים גם בארץ. אל תדאגו – המדבר ימשיך גם בארץ. לעומתו תגובת כלב היא אנחנו נלחם, אנחנו נצליח, בכוחות עצמנו, אנחנו נלחם, אנחנו נעבוד, "אנו נהיה הראשונים", נהיה חלוצים, נקים חומה, נקים מגדל, יישובים, חקלאות, תעשייה וכן, גם אם לכם ראשי הישיבות אנו נראים חילונים וכופרים, דעו לכם שזהו רצון ה' – פעולת האדם בעזרת ה'.

היציאה לעצמאות, אומרים יהושע וכלב, היציאה לחופש הגדול, רחוק מהמסגרת, אני אומר, לקבלת אחריות אמיתית על המעשים שלך בזמן החופש, אבל גם לקבל אחריות על המעשים שלך בתוך המסגרת, להבין שאתה אחראי ומה שתעשה (בעז"ה) זה מה שיהיה -  היא המשמעות של ארץ ישראל, היא המשמעות של ייחוד ה', שהקב"ה נמצא בכל דבר בקודש ובמה שנראה כחול ואהבתו אותנו היא לברוא את העולם ולתת לנו מקום לפעול ולעשות.

כן, בשורה התחתונה נראה אולי שהמרגלים צדקו, אכן הכניסה לארץ הביאה איתה שפיכות דמים, עבודה וזרה וגילוי עריות. צדקו אולי החרדים שהציונות הביאה איתה כפרנות ותרבות המערב. אך אני מאמין בדרכם של יהושע וכלב "יכול נוכל לה" והנפילות הן כדי להסיר מעלינו את התפיסות הילדותיות של המדבר, של הגולה ולהביא אותנו לדרגה גבוהה מזו (אכן נקודה למחשבה מדוע באה ככה הגאולה בימינו... עיינו סנהדרין צח: "...דוד אחר..."), כך שאנחנו כעם עכשיו בעצם בני נוער…

אהבת הקב"ה אותנו היא בריאתנו והמקום והאמון לפעול ולעשות בעולם הזה גם אם ניפול.

אהבתנו ההורים והמורים אתכם היא השיתוף עם הקב"ה בבריאת ילדנו ולתת בהם ובתלמידים (הקרואים בנים) את האמון לפעול ולעשות.

פה בשבילכם גם בהצלחות וגם בנפילות.

שבת שלום,

איתן