בס"ד

שבת חול המועד סוכות תשע"ז

מתאהב בחג הזה כל שנה מחדש. סוגר את ספרי הימים הנוראים; הסליחות והמחזורים, בונה מרכיב ומקשט, יוצא לגינה לבדוק את האתרוג, את ההדס (טוב, גם השנה זה ילך לסט של הקטנים..), יוצא מהבית, לאוויר, לפתוח הזה, אחרי כל תקופת ההסתגרות וההתכנסות עמוק פנימה של אלול – תחילת תשרי. ועם כל תחושת הפתיחות, עם כל הקולות ששומעים מכל השכונה (ואנחנו בטח גם משמיעים להם...), אני חש תחושת מוגנות, חש שהגג הפרוץ הזה שמעלי הוא באמת רק סמל למה ולמי שבאמת סוכך עלי את כנפיו לסיומה ולסיכומה של עוד שנה. ובשבילי, תחושת המוגנות עם המשפחה והחברים זו שמחת החג האמתית.

ולא רק המשפחה, אני רוצה לצאת מחג הסוכות עם השמחה בראייה של אחדות עם ישראל כולו "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת" וכן נרמז כל אדם בכל מעלה בארבעת המינים, שכולנו מאוחדים, על אף חילוקי הדעות, יורדות מאליהן הדעות הקדומות והעצמת ההבדלים שאנו מדגישים יותר מדי ביום יום.

לצערי, ראיתי / שמעתי השבוע שני מקרים בהם דווקא הניסיון של האדם לתקן את עולמו הפרטי גורם לו לדרוס את האחר, או יותר נכון את האחרת. בחור ישיבה נכנס לבית של שכניו כדי להעיר על כך שנשים שרות בסוכה שלהן (שמחת מצווה) וזה מפריע לו ללמוד בסוכתו מצד "שירת נשים". מקרה שני, גבר אשר הלך להופעה של זמרים בטבריה, גברים ונשים בקהל והוא מעיר לאשה שאינו מכיר כי היא מפריעה לו בזה שהיא שרה, שוב, מצד שירת נשים (מה שלא מפריע לו להיות באירוע כזה מלכתחילה...). שימו לב, לא מדובר במשהו הלכתי (ואני לא נכנס פה להלכות זה ממש לא העניין), מדובר בבן – אדם לחברו הפשוט ביותר, מדובר בכך שהקדושה וגם הכיף שלי חשוב יותר מזה של חברי ומעבר לזה מדובר בהדרת נשים קלאסית ותחושת עליונות גברית המסיקה שהם בעדיפות ראשונה, אל תפלו לפחים מהסוג הזה! אין שום מצב שההלכה תתיר לפגוע כך בנשים! אל תגענה למצב של רגשי הנחיתות האלה, תעמדו על שלכן!

"...אמרו, כל מי שלא ראה שמחת בית השאובה, לא ראה שמחה מימיו" (משנה, מסכת סוכה, פרק ה', משנה א'). מה היו עושים שם בשמחת בית השואבה, מה היה כל כך שמח שם? מה פירוש הביטוי "מימיו"?

"..היו יורדין לעזרת הנשים, ומתקנים שם תיקון גדול.." (שם ב').

היו צריכים לרדת, להגיע למקום מקולקל ולתקן אותו. מהו אותו מקום מקולקל? נאמר על חוה "כיוון שנבראה, נברא שטן עמה" (בראשית רבה, י"ז, ו')

קריאה פשטנית של המדרש תראה פגם בבריאת האשה ועלולה להביא למצב של כפירה בטובה, כפי שעשה אדם הראשון. אך, ממדרש זה ניתן ללמוד שני דברים, כותב הרב שרקי (בעוד מועד, עמ' 60) הדבר הראשון שחוה והשטן הם שתי ישויות נפרדות (להוציא מדעת הנוצרים) ודבר שני שהשטן נמצא באיש ולא באשה, כאשר מגיעה האשה, מגיעה ההתמודדות ולהתעוררותו של היצר (עד כאן דבריו). על כן על הגבר לעשות תיקון, תיקון בו ניתן לשמוח עם האשה (ומכאן השמחה הגדולה), עם ההגבלות שצריך בזמן הזה, בבית ראשון היו הגברים והנשים עומדים מעורבים, הרמה הרוחנית הייתה גבוהה ולא היה צריך להקים מחיצות, בבית שני, הקימו מחיצות, כי זו העמדה הרוחנית של אותה התקופה, בבית שלישי ב"ה שוב נחזה ב"תיקון" הגדול, נראה איך ניתן להתגבר על יצר הרע, או להעלותו לקודש באופן מוחלט ("לשחוט את היצר" בלשון חז"ל). ולכן הביטוי "מימיו" – בימי חיים רגילים לא ראית שמחה כזאת, אך לעתיד לבוא כן.

אז אחרי שנתקן את בן אדם לחברו, נבוא לתקן את העולם כולו. נטילת ארבעת המינים, ההושענות, חבטת הערבות (ובמקדש זקיפתן על גבי המזבח) נראה למתבונן מהצד (ולפעמים גם תחושה פנימית כזו) של איזה טקס פאגני, טקס עובדי אלילים קדום. ויש בזה משהו, כמו בעניין הקורבנות, לעובדי העבודה זרה, היו אינטואיציות לכך שעולם הטבע מלא קדושה, שלבכור יש קדושה, שלאדם יש קדושה, הם לקחו זאת בפועל לכיוונים בעיתיים ואף אכזריים של סגידה לטבע ועד כדי הקרבת הבכורות (המולך) וקורבנות אדם. התורה מלמדת אותנו שאכן יש במקומות האלו קדושה וגם מלמדת אותנו כיצד להוציא את הקדושה לפועל באופן נכון, חלק מכך היא נטילת ארבעת המינים, הסוכה, הפגישה עם העולם הטבעי ולהראות שגם הוא חלק מהסדר האלוהי.

הסוכה היא המצווה שהקב"ה יאפשר לגויים לעתיד לבוא לקיים ובכך למחול להם רטרואקטיבית על זה שלא קיימו מצוות אחרות, עכשיו זה גם ברור מדוע, כאשר הגויים יודו שהמציאות הטבעית אינה דטרמיניסטית (קבועה מראש ולא ניתנת לשינוי), אלא, ברואה מכוחו של הקב"ה, הרי בכך הכירו בבריאת העולם ומתוך כך בבחירת ישראל (רש"י ראשון בתורה) שאז יצטרך להראות איך "תורה ועבודה"[1] זה הכל אחד.

אם אתם כבר מול המחשב תעשו בגוגל זכריה פרק י"ד ותראו עד כמה הדבר בולט.

קוראים השבת קהלת – ספר מדהים (משמע, משעמם בבית הכנסת עד שמבינים אותו...:)! אבל זה כבר לפעם אחרת..

שבת שלום ומועדים לשמחה,

איתן

בתמונה – הכישרון הפורץ שלי... :)

---

[1] בהערת שוליים, חייב להוסיף ששמעתי שיעור בו הרב שרקי מספר על כך שהרצה בכנס על תפקידה של היהדות בתיקון העולם ומישהו שאל אותו האם לציונות הדתית יש בזה תפקיד. ענה הרב שלצערו הוא פסימי כי המגזר הולך ומתכנס בתוך עצמו, אפילו מפחדים לדבר עם נשים...