בס"ד

פרשת וילך תשע"ז

שבת ראשונה של שנת תשע"ז. הנוהגים לומר פרק מפרקי אבות בכל שבתות הקיץ סיימו בשבוע שעבר מחזור נוסף של המשנה באבות עד הקיץ הבא. פרקי אבות, עוסקים בעיקר בתורת המוסר, תורת הטוב והרע. הרמב"ם, כתב פירוש והקדמה לפרקי אבות, הקדמה שיצאה כספר הנקרא "שמונה פרקים" (אפשר לנחש למה...), בספר זה הרמב"ם מציג את תורה הנפש שלו. את הספר אני לומד עם מספר בנות באולפנה והשבוע זכינו לסיים את הפרק השלישי! (ב"ה ביום ראשון נתחיל את הרביעי, פרק ה"תכל'ס" בו יסביר הרמב"ם איך לנהוג במידות על פי תכנית "שביל הזהב" המפורסמת) לפני התוכן אני רוצה לומר, שלראות בנות המקדישות את ההפסקות שלהן, מגיעות עם או בלי ארוחת הבוקר ללימוד תורה לשמה (ויש עוד הרבה דוגמאות לכך באולפנה) אותי זה מרגש מאוד. זה באמת לא מובן שאת הרגעים שרוב התלמידות מנצלות (ובצדק) להתאווררות בין השיעורים, ישנן כאלו שמאווררות את הראש בהתעמקות ברמב"ם. גאה בכן!

כל ילד יודע לדקלם בעל פה את משנה א', בפרק א' של פרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע.." משמע משה ממנה את יהושע להעביר את מורשת התורה. לעומת זאת בגמרא במסכת עירובין (נד:) מובאת הברייתא הבאה:

ת"ר כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן נמצאו ביד אהרן ארבעה ביד בניו שלשה וביד הזקנים שנים וביד כל העם אחד נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן נמצא ביד הכל ארבעה מכאן א"ר אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים..

סתירה מוחלטת! לעומת המשנה באבות, הברייתא (ברייתא היא מקור תנאי שר' יהודה הנשיא לא הכניס למשנה) מתארת את העברת התורה דרך הכהנים והזקנים מבלי אפילו להזכיר את יהושע! כדי לנסות ולפתור את הסתירה הזאת נסתכל בפסוקים בפרשה המתארים את מעמד "הקהֶל" אשר התקיים בחג הסוכות במוצאי שנת שמיטה:

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: {ח} וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת: {ט} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: {י}  רביעי  וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: {יא} בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: {יב} הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

עוד יותר מבלבל... משה קורא ליהושע, נותן את התורה לכוהנים ולזקנים, מצווה אותם - לשון רבים, אבל מצווה "תקרא" – לשון יחיד! [קחו אתגר כמה דקות לחשוב על פתרון..]

אלא, חייבים לומר שיש כאן שתי תורות. תורת המלך (תפקידו של יהושע) ותורת הכוהנים והזקנים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה; התורה שבכתב תפקידה להעביר את רוח הדברים הנובעים מהתורה, ההתנהגות, המוסר.. לפי תורה שבכתב לא פוסקים הלכה! זהו תפקיד התורה שבעל פה, לקבוע הלכות למעשה. שתי דוגמאות: התורה אומרת "עין תחת עין, שן תחת שן.." מבחינה מוסרית אם פגעת בעין או בשן של חברך, יש לפגוע בכך בדיוק באותה מידה! מבחינה הלכתית אם פגעת – תשלם כסף. התורה אומרת "מחלליה מות יומת", מבחינה מוסרית, מי שמחלל שבת מבצע פגיעה כל כך חמורה שאין לו יותר קיום בעולם! מבחינה הלכתית, על גבול הבלתי אפשרי לדון אדם למוות בגין חילול שבת (או בכלל – ואת המקושש הרגו לא על פי דין, אלא, על פי הוראת שעה ישירה של הקב"ה).

תפקידו של המלך לשלוט ולהשליט את המוסר בעם ולכן על המלך ללכת עם שני ספרי תורה והוא זה שקורא את התורה לפני העם במעמד "הקהֶל" ולכן גם ישנה חשיבות ההגעה של כל העם – גברים, נשים ואפילו ילדים. בואו נוכיח את האמירה הזאת:

1.   בפרשת שופטים העם מצווה בנפרד הן על ההקשבה לכוהנים ולשופט - } וְעָשִׂ֗יתָ עַל-פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידוּ לְךָ֔ מִן-הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא. לעומת כמה פסוקים אחר כך בהם מתוארת פרשת המלך המצטווה על כתיבת ספר נוסף - לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִשְׁמֹ֠ר אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את.

משמע, הכוהנים מלמדים הלכות שצריך לעשות ואילו תפקידו של המלך הוא ללמד יראת ה', שימו לב שאלו אותן המילים בפרשת "הקהֶל" למעלה.

2.   התורה שמשה קיבל מסיני ומסרה ליהושע המלך היא תורה שעברה לנביאים שדיברו על המוסר ובכלל כל פרקי אבות הן הדרכות מוסריות.

3.   פרשת "הקהֶל" מגיעה אחרי שנת שמיטה, שנת של ניתוק / "גלות" מהעולם הזה, שנה שתפקידה להתחבר לנשמה הכללית של העם, זה תפקידו של המלך ולכן כולם מגיעים ללא יוצא מן הכלל (לעומת עלייה לרגל, שם מספיקה נציגות של הזכרים במשפחה).

לסיכום, תפקידה של התורה היא הקדושה, גילוי ה' בעולם הזה, מה שיכול להתגלות, רק בעם מוסרי המקיים את מצוותיה.

מוזמנים כולם להצטרף ללימוד, תלמידות האולפנה בהווה וכן כל המעוניין [רק צריך למצוא את הדרך הטכנית לעניין].

שבת שלום,

איתן