בס"ד

פרשת "שופטים" תשע"ו

החיים שלנו מורכבים מאינסוף של דילמות. מעבר לדילמות הקיומיות של מה לאכול ומה ללבוש, אנחנו, במיוחד אם נשים לב היטב במהלכו של כל יום, נמצאים כל הזמן במצב של קבלת החלטות בין שתיים או יותר אפשרויות. יש אפילו מקצועות שהקושי שלהם נמדד בכמות ההחלטות שהם צריכים לקבל בדקה (טייס קרב, מאמן כדורסל) או בחשיבות של תוצאות ההחלטה (לא דומה החלטתו של ראש הממשלה מה לאכול בבוקר או האם להפציץ את אירן..), אבל גם האדם ה"פשוט" מוצא את עצמו מקבל החלטות כל הזמן, כאשר הרבה מהן הן החלטות שהבסיס שלהם הוא ערכי מוסרי, במיוחד לאלו הנמצאים בקרבתם של אנשים אחרים.

מה לאכול? להיות צמחוני? להתחלק באוכל? לבקש אוכל מחבר? איך אני מדבר? אילו פנים אני מפנה לחבר? ועוד שאלות ולבטים רבים, כאשר אם אתה גם מחזיק בתפקיד מסוים אתה מעלה את רמת וכמות השאלות האלו העוברות לך בראש כל היום.

אז מה? נשלח כל היום שו"ת SMS? נלך להתייעץ על כל דבר? זה כמובן גם לא אפשרי טכנית וגם מוציא מהאדם את האישיות שלו ואת הבחירה.

מצווה אותנו התורה "שופְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן-לְךָ֙ בְּכָל-שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת-הָעָ֖ם מִשְׁפַּט-צֶֽדֶק" שמו לב הפרשנים על המילה "לך", אתה כאדם שקיבלת מהקב"ה את היכולת להשתמש בשכל ואת מתנת הבחירה החופשית, עליך להיות השופט והשוטר של עצמך; מסביר ה"שפת אמת" – שופט, בחינת השכל, השגת הדעת, איך הכנת את עצמך לרגע הזה שבו אתה צריך לקבל החלטה? מה למדת? איך קידמת את עצמך מבחינה שכלית ומוסרית? שוטר – האם פיתחת כלים שאיתם אתה יכול גם להכריח את עצמך לכבד את מה שהשופט בך החליט? או שאתה מגיע למצב שבו "אני יודע שזה לא בסדר, אבל זה חזק ממני, קשה לי.."?

העלאת השאלות אל המודעות היא החלק הראשון, עבודה על "אוטומט של חיים" מביא אותך לקבל את ההחלטות בעיקר דרך אינסטינקטים שהם בדרך כלל האינסטינקטים של הגוף, של הטבע, שהוא, כפי שכבר הזכרנו בעבר החלק שהוא מחוץ למוסר "יצר הרע" שתפקידו החיובי הוא לדאוג לקיום, אבל ללא "...בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין לו", ללא ההכוונה שלו לכיוון הקודש, בהכרח תהיה התדרדרות מוסרית.

לאורך ההיסטוריה כולה, אפשר לראות כיצד כאשר אין מוסר שיש לו הכוונה אלוהית, גם אם הוא נראה טוב בהתחלה, סופו רע ומר [וכבר הזכרתי כאן את הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-18, עמנואל קאנט, אשר מתאר איך בעקבות התבונה של העם הגרמני בהכרח תבוא מוסריות שתהיה אור לכל העולם וכולנו יודעים מה קרה בשנים אחר כך בשתי מלחמות העולם...], הסוציאליזם שהתיימר לתת שוויון למדוכאים, הפך לאחד המשטרים שגבו את חייהם של מיליוני אנשים, תנועות ההתחברות לטבע שהפכו פאשיסטיות ועוד...

בסוף הפרשה שלנו ובתחילת הפרשה הבאה התורה מעמידה כללי מוסר והתנהגות של עם ישראל במלחמה. למה בכלל יש מלחמות זו שאלה שאולי נעסוק בה בפעם אחרת, אבל כשכבר יש מלחמה ברור הוא שמדינה, שעם, אינו יכול להיות ותרן כמו האדם הפרטי. אדם פרטי יכול לוותר בסכסוך שכנים, מדינה שתוותר, בהכרח תמחק בסופו של דבר מעל המפה, אבל זה עוד לא אומר שמותר לעשות הכל. הקריאה לשלום, איסור כריתת עצי הפרי, אשת יפת תואר וכד' הם בלמים שהתורה שמה על מנת שהמלחמה שכבר התחילה ויש בה צורך, תהיה מכוונת לצורך בלבד ולא ליצרים של האדם להשחית את האחר.

ובסוף הפרשה, לאחר ההתעסקות עם דיני המלחמה שבפרשה, אחרי שהאומה כבר ראתה הרבה גופות, מגיעה פרשת עגלה ערופה. אדם נמצא מת, אין את מי להאשים. טוב, לכאורה, לקבור ולעבור הלאה. אומרת התורה, לא. אפילו אם במלחמה אתמול מתו מיליונים, אתה לא יכול לקבל מוות בשוויון נפש. אדם מת! נרצח! לעצור הכל! להוציא את הדיינים והזקנים ולקיים טקס מזעזע של עריפת עגלה. יש דברים שאסור להתרגל אליהם! [ובאמת, אומרת המשנה בסוטה, כאשר רבו הרוצחים, כאשר זה כבר היה עניין של מה בכך, בטל הטקס של עגלה ערופה].

הרבה דברים מסיטים את תשומת ליבנו, הרבה דברים מכסים את ליבנו ומורידים את רגישותו, לכן חובה עלינו להפעיל את השוטרים והשופטים שבנו, ללמוד, להרבות דעת ולפעול!.

שבת שלום,

איתן