בס"ד

פרשת "כי תצא" תשע"ו

עוד בוקר מתחיל בצומת של רמת מגשימים בואכה קצרינה. אני מושיט את היד ומנסה ללמד זכות על אלה שלא עוצרים לי... לא, צומת דליות לא טוב, אבל תודה שעצרת!... בדרך כלל הרכבים נעצרים לידי או אפילו כמה מטרים אחרי, הפעם, רכב קטן, נעצר באיטיות כמה מטרים לפני ומבט הנהג שקוע בנייד שלו.. עצר לי? לא עצר לי? יוצא מתוך נקודת הנחה שכן, פותח את הדלת, "קצרין?", "כן", מתיישב ליד הנהג, גבר מזוקן עם מגבעת. אני מוציא את הנייד, מרטיט אותו ומצפה לעשרים דקות של שקט, מיילים, יומן וכל אותם דברים שהטלפון הנייד מאפשר לך כדי לשקוע בעבודה במקום בשקט ובמחשבות... "אז מי הוא יהודי????" שואל / זועק אלי הנהג... טוב, מעבר לזה שממש לא ציפיתי לזעקה שתופנה אלי, או בכלל לשיחה, השאלה עצמה טובה וצריך לדעת את התשובה גם בלי להכין מראש... אל תדאגו, לא נכשלתי במבחן, לא כי עניתי נכון, זו פשוט הייתה שאלה רטורית שלאחריה הגיע מונולוג של רבע שעה, אפילו מעניין..

אז כן, אומר לי הרב, היותנו יהודים הוא קודם כל משהו ביולוגי, כדי להגדיר אותי כיהודי מספיק שאמי תהיה יהודייה, אבל מה עושה אותה יהודייה? אמא שלה.... עד אחת מארבע האמהות. ואיך אפשר להוכיח את רצף הדורות הזה? כאן נכנסת המסורת, העברת העדות מדור לדור, עדות המבוססת על הכתובה שנותן האיש לאישה ביום חתונתם, לכן, לדוגמה, אסור לאדם לשהות עם אשה ללא כתובה. הלכה לאיבוד? חייבים לכתוב חדשה וכן עוד הלכות מעין אלה. [העדות על היהדות – על התורה, גם היא מבוססת עדות של מסורת עד למעמד הר סיני שם התרחשה התגלות כללית, כפי שכבר דובר כאן בשבועות הקודמים]. ומי שאין לה כתובה? שאלות מעין אלו עלו בעשורים האחרונים עם העלייה הגדולה מרוסיה, כאשר רמזים ליהדותם של העולות היו למשל זיכרונה של הסבתא מילים משפת היידיש או קבורתה בבית קברות יהודי. כך החכים אותי אותו רב אשר גם קיים בי ללמוד "ובלכתך בדרך" וגם, כך אפשר לומר, קיים מצווה מתוך הפרשה: לֹֽא-תִרְאֶה֩ אֶת-חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹֽפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ: אז אני לא יודע אם התורה התכוונה בזה לעצירה לטרמפיסטים, אבל כך ההרגשה...

[ומה עם הגרים? מאיפה באה להם היהדות? בשביל גרים יש "בנק" של נשמות אותה מחליף הגר עם עלייתו מהמקווה.. שימו  לב לאזהרות הרבות שיש בפרשה על היחס לגר. הרחבה למעוניינים: מה היחס לגרים שונים / אומות שונות המוזכרות בפרשה].

גלות, גרות, המפגש הזה עם הגויים, מה יש בו? אומרת התורה: כִּֽי-תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל-אֹֽיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽו. יא} וְרָאִ֨יתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת-תֹּ֑אַר וְחָֽשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָֽקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה"

מה פירוש "ושבית שביו"? שביו של מי? לפי הפשט – שביו של האויב, אבל אם כך היה צריך לכתוב, ושבית ממנו שבי, או שבית את השבוי שלך? מסביר ה"שפת אמת", את השבי של הקב"ה (תקראו עכשיו שוב את הפסוק ותראו איך זה מסתדר תחבירית), מאחר והקב"ה הוא המקור של הכל, יש בכל דבר במציאות משהו טמון שהמציאות "לקחה בשבי" וזה כמובן בניין אב לכל המציאות, לא רק באומות, יש בכל דבר בעשייה שלנו נקודה פנימית המגיעה מהקב"ה, איך מגלים אותה? "כי תצא למלחמה", הדבר הזה דורש מאמץ, דורש עשייה, כאשר הכלל הוא שיש יחס ישיר בין המאמץ לבין הגילוי. היום כבר יודעים וגם יש מאמרים מחקריים על העובדה כי עידוד האדם למאמץ ומתן מחמאות על מאמץ מביא להישגים ויכולות גבוהים יותר, מאשר אם נעודד אותו רק הישגים טובים.

יכול שתאמרו, אם בכל דבר יש נקודה פנימית מהקב"ה אפשר להכניס את הכל לעולם שלי? ממשיכה התורה ואומרת "וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה ובכתה... ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והייתה לך לאשה", תהליך ה"גיור" של כל דבר, הוא תהליך של קילוף הקליפות החיצוניות שיכולות להזיק ורק לאחר מכן אפשר להשתמש בו.

ואם הדברים אמורים בכלל המציאות, קל וחומר, לאדם שמולי ואני חושב שזה השורש של היכולת לקיים את "ואהבת לרעך כמוך" אם הנקודה הפנימית שלו ושלי ממקור אחד הרי בעצם העניין שנינו אחד (יש בנו אחדות, למרות שאין בנו אחידות..).

עוד משימה – לאור הפירוש הנפלא הזה של ה"שפת אמת", תנסו לקרוא אחרת מצוות רבות וביניהם בפרשה – השבת אבידה [מה בעצם אבד לאדם? רדו לעומק – לא חפץ], לעזור בהקמת חמורו של אדם [מה נפל אצלו?] ועוד ועוד...

המשימה האמתית, המלחמה האמתית – לראות את זה ביום יום, בכל דבר במציאות בכלל ובסובבים אותנו בפרט. ננצל את הימים הללו בהם "המלך בשדה" יוצא לפנינו לעזור במלחמת המצווה הזאת..

שבת שלום,

איתן

אשמח לשמוע מכם תגובות – באופן כללי וגם לנסות ולפרש את המצוות השונות בפרשה בצורה קצת אחרת מהפשט..