בס"ד

פרשת "ראה" תשע"ו

לאחר ובתוך כל ההכנות, כל התכנונים וכל המחשבות שהתגשמו למעשים, פתחנו את השנה החדשה. וגם מי שלא חלק ממערכת החינוך, גם מי שלא הכניס השנה ילד לכיתה א' או כיתה ט' או כל התחלה אחרת שלא תהיה, יכול להתחבר לתחושה הזאת של ההתחלה המופיעה מספר פעמים בחיים שלנו. ובתחושה הזו של הראשוניות, יש את ההרגשה של הגעה לצומת דרכים, הרגשה של עוצמה – יש לי בידיים את הכוח לשנות, זהו יום מיוחד, תקופה מיוחדת שאני אוכל להשפיע על גורלי ועל גורל אחרים למשך שנים. הצד השני של המטבע הזו הוא הפחד, החשש, כמו שאני יכול לשנות לטובה, כך אני עלול לפול ולגרום נזק לעצמי ולאחרים.

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.

בני ישראל עומדים מול ההתחלה הכי גדולה שלהם, הכניסה לארץ ישראל ובניין בית המקדש במטרה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ולתקן את כל העולם ומשה מעמיד בפניהם את הבסיס המלווה את התנ"ך מהסיפור הראשון של הבריאה, האדם הראשון, קין... – הבחירה.

בכוחה של הבחירה להוביל אתכם את הטוב, אך גם אל הרע. בחירה איננה רק בהתחלות כאלו או אחרות, אל תחשבו שאם אתם כבר באמצעו של תהליך, אם כבר עברתם משברים, אז זהו, כבר אין אפשרות לתקן. "היום" – הבחירה מתחדשת בכל יום, אין דבר כזה ביהדות "נולדתי בשכונת עוני ולכן..", "ההורים שלי..." אין "נסיבות מקלות" במשפט העברי (יש מזיד / שוגג / אנוס, אבל לא נסיבות מקלות), אם היית מודע למה שאתה עושה – אתה נושא באחריות המלאה וגם אם בחיים שלך עברת כך וכך, יכולת הבחירה בעינה עומדת (אלא אם כן היא ניטלת מהאדם כעונש כמו אצל פרעה [רמב"ם הלכות תשובה]).

אבל הקב"ה לא זורק את האדם בעולם והולך, לקב"ה יש קשר אל האדם והוא מנחה אותו מה לעשות באותו עולם שהוא נברא אליו (מבחירה, אגב), פעם הייתה הנבואה והקשר היה ישיר, היום נשארנו רק עם היכולת שלנו להבין את התורה ללא הנבואה. והתורה מדייקת במילים: "את הברכה – אשר תשמעו"! את הברכה יש לשמוע והקללה "אם לא תשמעו", אם – מילת תנאי, ההנחיה היא לשמוע, אבל אם לא תשמעו...

"ראה", חוש חדש מופיע כאן – הראיה. עד עכשיו התורה הייתה מלאה ב"שמע"; שמע ישראל, שמור ושמעת ועוד פעלי שמיעה רבים. אומר להם משה, עכשיו אתם מוכנים להעלות גם את הראיה, אחרי שחינכתי אתכם על שמירת העיניים, על צמצום של ההתערבות במרחב, עכשיו הגיע הזמן גם להעלות את השפע החומרי שהפרשה מלאה בו (בשר, קניין, עבדים), כי גם הוא חלק מהבריאה ובתוכנו הפנימי הוא קדוש בדיוק כמו כל השאר.

בדורנו אנו מתמודדים עם תופעת הבעייתיות של הראייה בצורה קיצונית מאוד, המדיה עשירה בכל דבר ומה שהעיניים רואות משפיע עמוק על מרחב התודעה והזיכרון, בלחיצת כפתור אחת (סליחה על הביטוי המיושן – בהנפת אצבע אחת יותר נכון) אפשר להגיע לכל תוכן שיעלה על הדעת והתורה מלמדת אותנו שיש סכנה, אבל שגם לזה יש תפקיד בעולם ועלינו למצוא אותו, עלינו לנצל כל כוח שנמצא במציאות כדי שיעזור לנו לגלות את כבוד ה' בעולם.

היכן אפשר לעשות זאת? בארץ ישראל. ארץ שהיא "זבת חלב ודבש", שני מאכלים לכאורה בעיתיים, החלב המופק מהבשר והדבש המופק משרץ העוף ובכל זאת, זוהי גדולתה של הארץ היודעת להוציא את הטוב והקדוש מכל דבר ובוודאי ובוודאי דור של גאולה הנמצא בארצו מסוגל לכך.

בחרו היום. בחרו טוב.

שבת שלום,

איתן