יום חמישי, 7 באפריל 2016

בס"ד
פרשת "תזריע" - "החודש" תשע"ו
אתן כבר מספיק בוגרות ואפשר לומר לכן את האמת בפרצוף, נשים מופלות לרעה כבר מהלידה, בפרשת השבוע, תזריע, רק האמא צריכה להביא קורבנות לבית המקדש והאבא לא. אם נולד זכר יש טומאה קצרה של שבוע ואם נולדת נקבה – שבועיים, איך שנולד הבן מתחילים לחגוג – שלום זכר ושנולדת בת... אהה לא נורא.. הבת מגיעה לחיוב מצוות שנה קודם וגם אז אומרים לה – לא הכל, לא מצוות התלויות בזמן, את זה תשאירו לגברים...
אבל האמת היא שהכל תלוי בהסתכלות, בהסתכלות הפנימית יותר אנו יודעים שטומאה מגיעה כאשר יש מימד של איבוד חיים (לכן הטומאה החמורה ביותר היא טומאת מת שם ה"איבוד של החיים" הוא מילולי ומוחלט), סוג של מוות, לכן האשה מביאה קורבן כי בזמן ההיריון החיים היו אצלה ממש בגופה ועכשיו כשהם יצאו ממנה זה סוג של איבוד חיים ולכן טומאה, הטומאה ארוכה יותר בלידת נקבה כי האשה, בלידת הבת, מאבדת יותר חיים, יצא ממנה יצור שיכול גם הוא להביא חיים חדשים. את הבאת הקורבן יש לראות כך שהאשה זוכה להביא קורבן ולהתקרב את הקודש כתוצאה מהלידה לעומת הגבר שלא.
נחזור אחורה בהסטוריה אל גן עדן, הקב"ה (בניגוד לעמדת הגננת) מצווה לא לאכול מן העץ עצמו, האשה אכן לא אוכלת מהעץ, אלא מהפרי, אך גורמת לאדם והוא זה שאוכל מן העץ, שימו לב לפסוקים:
" מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת וַיֹּאמֶר, הָאָדָם:  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל.."
"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל"
הציווי לא לאכול מהעץ, האשה אוכלת מהפרי והאדם בגללה אוכל מהעץ.
שימו לב מה קורה אחר כך, אדם וחווה מתקללים, הוא בעבודת האדמה והיא בעצב הלידה ובנוסף - גזירת הגירוש:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם.  כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם.  כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם
מדוע לא נאמר כי השליחה מגן עדן היא ללדת בעצב בנים כמו לעבוד את האדמה?
גם האשה יצאה מגן עדן (עולם רוחני בו לא היה גוף) אל העולם הזה (כגוף "כתנת עור"), אך היא לא גורשה לחלוטין כמו האדם, לכן לנשים יש שייכות גדולה יותר לעולם הרוחני העליון ופחות את העולם הזה, לכן אין צורך בשלום זכר, סוג של סעודת ניחומים לנשמה שירדה לעוה"ז, כי נשמת האשה לא ממש התנקתה משם ואין חיוב במצוות עשה שהזמן גרמא, כי הזמן נוצר עם העולם החומרי ושייך אליו. עם זאת, הניתוק הזה מגן עדן עלול ליצור איזה געגוע, איזו תחושה של בדידות בעולם, לכן נשים בדרך כלל סובלות יותר מלהיות לבד.
האם זה נשמע לכם כעוד תירוץ יפה לכך כדי לשמר את מעמד האשה במקומו ו"לנחם" אותן בענייני נשמות בעוד הגבר, השייך יותר לעולם הזה עובד ופועל?
אנחנו בדור הגאולה, דור בו הולכת ומתגלה הקדושה באותן המקומות שנראים לנו כחול, המדינה, האדמה, האנשים שנראים לנו רחוקים… גאולת הפסח, כחג בו זיכרון הזמן הוא אחד המוטיבים המרכזיים, שבת זו "שבת החודש" היא המצווה הראשונה לכלל העם, המצווה לקדש את הזמן, אך גאולת מצרים סופה להשכח לעתיד לבוא מפני הגאולה העתידית בה כולנו נהיה פחות שייכים לזמן החומרי.
זה גם הזמן לבעלות הנשמה המחוברת יותר למקום העליון לפעול בעולם הזה בכל תחומי החיים ולהעלות אותו בשיתוף העזר שכנגדן.

שבת שלום
איתן




יום שישי, 1 באפריל 2016

בס"ד
פרשת שמיני (פרה) תשע"ו

שלום לכולם,
לכל אחת מארבעת הפרשיות ישנו טעם טכני הקשור לזמן בו קוראים אותה; שקלים - הזמן בו מתחילים לאסוף כסף לבית המקדש לקניית הקרבנות של השנה החדשה, זכור - מחיית עמלק לפני פורים, פרה - הטהרות מטומאת מת לקראת חג הפסח והקרבת קרבן הפסח ופרשת החודש - לפני (השנה ב) ר"ח ניסן.
אך, מה אומרות לנו פרשיות אלו בימינו, כאשר אין בית מקדש ואין ממש עמלק למחות? ה"שפת אמת" מבאר כי רצף פרשיות אלו בא ללמד אותנו סדר של התקדמות בקודש; יש לנו בחיים, לפעמים, הרגשה של התעוררות כל שהיא, איזו שהיא הארה, אנחנו מרגישים שאנחנו עושים משהו טוב, משהו נכון, מתקדמים [בפרשיות אלו נדיבות הלב למקדש והרצון לבער את עמלק].. ואז, בא היצר ו"מבאס", כן, נכון, שיש לך התקדמות, אבל זה לא מושלם, עוד יש לאן להתקדם, מעורב בזה רצונות אישיים וכד'.
מלמדת אותנו התורה, שרגשות אלו אסור להדחיק, אסור לתת ליצר הרע למנוע את ההתקדמות בטענה שזה לא מושלם, כך גם מלמד הרב קוק ב"אורות התשובה" - כל הרהור תשובה הוא גדול ומסוגל לשינוי, כך שאיך שהאדם מרגיש התקדמות, מרגיש הרהור תשובה עליו לנצל זאת כמקפצה להתקדמות ולא לחכות שיהיה  מושלם.
אבל, אחרי ההתלהבות, מלמדת אותנו פרה אדומה, יש לחזור צעד אחד אחורה ולתקן את אותם הליקויים שיצר הרע הראה לנו [והנה מצאנו לו תפקיד נוסף] ולטהר אותם, לתקן אותם ואז זוכה האדם להתחדשות ולהתקדמות כבר למדרגה גבוהה יותר, את שני השלבים האלו ה"שפת אמת" מוצא בפסוק "לב טהור ברא לי אלוקים [היכולת לטהר את הפרטים] ורוח נכון חדש בקרבי [מה שיביא את האדם להיות עם רוח חדשה]".
פרשת שמיני
שני עניינים מרכזיים בפרשה זו - חנוכת המקדש ומות נדב ואביהו ועניין מאכלות אסורות.
אחרי הציוויים בפרשות הקודמות, על החיות אשר קרבות על המזבח, מונה התורה את החיות אשר עולות על המזבח האישי של האדם - שולחנו. המזבח מעלה את החיות ואת עבודת האדם בכך שנעשה בהם רצונו של הקב"ה וכך גם האוכל, [שהוא אחד מהיצרים הבסיסיים ביותר והנמוכים ביותר שיש לאדם, שהרי הוא משותף לאדם ולבעלי החיים כולם] על ידי העלאתו אל שולחן האדם ובזכותו יכול האדם לקיים חיים בעלי משמעות, עולה הוא מדרגה בקודש.
כאשר אנחנו מחפשים את טעם המצווה, אין הכוונה שנבין בהכרח את כל פרטיה [מחלוקות רבות הן האם לתת טעם למצוות ואם כן עד איזו רמה, דעת הרמב"ם היא שיש למצוא את הטעם הכללי, למשל של הקרבנות, אך אין בהכרח שיש טעם לפרטים של הקרבנות, כגון 7 פרים דווקא], אלא, כמו האופן המילולי "לטעום" אותה, לחוש מה הקב"ה רוצה מאיתנו או רומז לנו בה; הפרסה הסדוקה מבטאת חוסר אטימות מוחלטת של המציאות, ניתן למצוא בה "סדק" בעולם החומרי בה מתגלית הקדושה, אפשר לראות בה גם סדיקה של איבר הבעיטה של החיה, משהו ששובר את האלימות שבה. העלאת הגרה - משדרת סבלנות באכילה, באותו יצר בהמי, לעומת החיות הבולעות את המזון מהר, יש כאן אמירה על ריסון של היצר הבסיסי הזה. החזיר, כידוע, הוא סמל לטומאה, לחיה שיש לה סימן טהרה חיצוני, אך ישנה שחיתות פנימית, כמו אצל אנשים שונים / תרבויות שונות - כגון תרבות אֶדום - הנצרות, אשר מתהדרת בחיצוניות יפה, אך מושחתת ואלימה מבפנים, רואים זאת לאורך ההיסטוריה הישנה במסעות הצלב ובהתנהלות הפנימית של אנשי הדת, ראינו זאת לפני כשבעים שנה וממשיכים לראות זאת גם בימינו ש"אנשי תרבות" בעולם מאשימים את ישראל כשנער פלסטיני נפצע, אך לא פוצים פה כאשר 2 ק"מ מזרחה מאיתנו נהרגים ונפצעים במאות.. [ אם כי יש לציין זרמים שונים בנצרות המתחילים להכיר את תפקיד ישראל בעולם, עוד אחד מסימני הגאולה..].
התורה רומזת לנו על ההבדל בין החיה הטמאה "ההולכת על ארבע" לבין החגב הטהור "את זה תאכלו מכל..ההולך על ארבע אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ", גם במצב "שרץ העוף", גם כשאתה במצב הכי נמוך, אתה יכול לבחור בין להשאר במצב הטומאה הנמוך הצמוד עם ארבע רגליים על הארץ או להתקדם למצב הטהור של לנתר מעל הארץ, מעל החומריות, מעל הקשיים..
כדי להתקדם בדרך הטהרה על האדם ללמוד לנוע, להתקדם, לא לפחד - להיות עם סנפיר, אך מצד שני עליו לדעת את הסכנות שבדרך ואת הדרכים להתמודד איתן - להיות עם קשקשים [וללמוד מסילת ישרים..:) ].

על השראת השכינה בפעם הראשונה במשכן ישנן שאלות רבות ורעיונות רבים שאולי נגיע אליהם פעם אחרת [או, לחלופין אם תעוררו], אזרוק כאן כמה נקודות:
  1. השוו בין תיאור השראת השכינה בפשט הפסוקים [כך לומדים תנ"ך] לבין תיאורי המדרש בפירושו של רש"י.
  2. האם בני אהרון חטאו? אם כן, מדוע זה לא כתוב? אם לא, מדוע הם מתו?
  3. "בקרובי אקדש" - רש"י מצמרר - משה ידע שמישהו עומד למות! למה זה כך?
  4. מה תפקידו של יין ושיכר ביהדות, מדוע הוא אסור במקדש ומדוע נאסר רק אחרי שמתו בני אהרון?
ועוד ועוד….
אשמח לתגובות ולדיון.

שבת שלום

יום חמישי, 24 במרץ 2016

בס"ד
פורים תשע"ו
סוד המגילה / עיבוד משיעור של הרב שרקי
להבדיל מרוב המגילות, מגילת אסתר כתובה בעברית פשוטה ללא קשיים לשוניים משמעותיים (אולי חוץ מ"אחשדרפנים והפחות..:), משמע הסיפור העובדתי הוא פשוט: היה משתה, סיפור ושתי, בחירת אסתר, גזירת המן והפרתה – ניסו להשמיד אותנו, לא הצליחו – קדימה חג!
אבל, מגילת אסתר היא הסתרה גדולה בכל הקשור לאופי של הדמויות ולמניעיהם והרבה שאלות עולות מהסיפור:
  • מיהו מרדכי? מדוע הוא לא השתחווה להמן? מדוע הסיבה לא מסופרת?
  • מה עושה אסתר אצל המלך? הייתה צריכה למסור נפש?
  • מה מניע את אחשוורוש בהחלטותיו? מדוע לא באה ושתי?
  • מדוע אסתר מבקשת משתה נוסף ויום נוסף להילחם בשושן?
וכן עוד הרבה שאלות, אתמקד כאן במרדכי, מיהו האיש ומהם מניעיו לפעולותיו. מחבר המגילה, כאמור, סתם את העניין ולא פירש, למרות שהיה מספיק משפט אחד כדי לשפוך אור על הסיפור. לכן, נאמרו פירושים רבים, כאשר כל הפרשנים היו חייבים להוסיף על הכתוב במגילה ולא להסתפק בפשט. קודם כל לפי הכתוב "איש יהודי" ברור שמרדכי הוא איש חשוב, במילה "איש" התנ"ך מתאר אדם חשוב, אם כי חשיבות זו יכולה להיות במגוון רחב כפי שנראה. התיאור של מרדכי סותר את עצמו "יהודי" = שבט יהודה, "ימיני" = שבט בנימין, בגמרא מובאים פירושים שונים, אחד על כך ששני הוריו באו משני השבטים, פירוש שני שכל אחד משני השבטים טען שהוא משלו ופירוש שלישי שכל אחד משני השבטים טען שהוא לא משלו, אם כך רואים שניתן לתאר את הדמות המרכזית בסיפור בשני קצוות שונים.
כדי להבין את מניעיו של מרדכי ואת דמותו נתמקד בשאלות: מדוע הוא לא השתחווה להמן וסיכן את העם היהודי? מדוע לא מנע את הגעת אסתר לבית המלך? מדוע הציל את אחשוורוש מהתנקשות, מה שהיה יכול להציל את אסתר?
להלן ארבע דעות שניתן להפריד ביניהן, אך גם אפשר לשלב את חלקן:
  1. מרדכי היה נביא (יש האומרים שהוא הנביא מלאכי), ובהיותו נביא הוא צופה קדימה וכל צעדיו מחושבים (או אפילו נצטווה עליהם מפי הקב"ה) ולכן גם כשהוא עובר לכאורה על ההלכה בכך שהוא מסכן את העם ולא משתווה (דבר המותר על פי ההלכה) ושולח אישה יהודייה להינשא לגוי זה על פי ה' וזה מעשה מותר כמו אליהו בהר הכרמל.
  2. מרדכי היה חכם מחכמי הסנהדרין אשר ישבו בלשכת הגזית בבית המקדש והחלטותיו נבעו מההלכה, לא השתחווה כי המן עשה עצמו אלוה (רש"י) או שם על בגדו דמות עבודה זרה (ראב"ד) ואסתר נלקחה בכוח.
  3. מרדכי היה מנהיג ציוני – תקופת אחשוורוש היא התקופה שבין הצהרת כורש שנתן אישור ליהודים לעלות לארץ ובין תקופת המלך דריווש אשר נתן היתר לבנות את בית המקדש, בשלב הזה בניית ירושלים והמקדש נעצרו, כפי שמתואר בספר עזרה ונחמיה, עקב הצקה של הגויים מסביב, כדי להמשיך בבנייה שלחו היהודים משלחת למלך אחשוורוש וגם הגויים שלחו, ראשי המשלחות היו מרדכי והמן, כך שהיריבות ביניהם היא על רק שיבת ציון, המדרש מספר כי הם הלכו יחד במדבר ולהמן נגמרו המים והמזון וכדי שמרדכי ייתן לו משלו הוא מכר את עצמו למרדכי לעבד, שטר הקניין נכתב על הסנדל של מרדכי ולכן המן לא היה יכול לעשות למרדכי דבר והחליט להרוג אותו דרך הריגת העם היהודי.
  4. מרדכי ואסתר היו יהודים מתבוללים – זה דווקא הפירוש שהכי מתיישב עם פשט הפסוקים (אם אנחנו מנסים לא להכניס לראש את הפירושים שקיבלנו מגיל קטן), השמות מרדכי ואסתר הם שמות של עבודה זרה (מרדוך ואיסתהר), לאסתר מפורש שהיה שם יהודי (הדסה) ושם מתבולל, כשבאו לקחת אותה מבית מרדכי לא ידעו שהיא יהודיה כי לא הייתה מזוזה, לא היו תמונות של רבנים... מרדכי שולח את אסתר להיות מלכה וזה מצליח לו! מאז שהיא מלכה הוא "יושב בשער המלך" = בעל תפקיד בשלטון ולכן גם מבקש ממנה לא לגלות שהיא יהודייה. מרדכי נאמן למלך ולכן מציל אותו, אך המלך במקום לקדם עוד את מרדכי מגדל את המן (=ממוכן) שנתן את העצה לקחת מלכה חדשה, העצה הייתה טובה כי המלכה הצילה אותו ממוות ולכן הוא מגדל את בעל העצה הטובה.
אבל אז מגיע המהפך הפנימי של מרדכי עם גזירת המן, הוא חוזר בתשובה, מגלה את זהותו (מרדכי היהודי) ולובש שק ואפר, כאשר אסתר שומעת את זה היא מפצירה בו ללבוש בגדים רגילים, היא רוצה להנצל ו"להמלט בית המלך מכל היהודים"!, לכן מרדכי אומר לה שהיא לא תצליח להימלט, משכנע אותה בהתגלגלות של המציאות על ידי ההשגחה ("ומי יודע אם לעת כזאת.." ואם היא לא תעשה את מה שהיא יכולה "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.." מקום הוא שמו של הקב"ה, "ברוך המקום..." לקדושה יש גם צד אחר "סטרא אחרא", אומר לה מרדכי כי אם העם לא יינצל בעזרתה, תהיה ישועה, אבל עלולה להיות שואה קודם...
אסתר משתכנעת, אבל מבינה שני דברים, האחד, שהם כמתבוללים רחוקים מהעם היהודי וצריך לאחד אותו שוב "לך כנוס.." שהיא אבודה בכל מקרה מהעם היהודי ותישאר בארמון עד יומה האחרון "וכאשר אבדתי אבדתי"..
אז מדוע להסתיר מי היו מרדכי ואסתר? איך יכול להיות שניתן לפרש שני קצוות כל כך רחוקים בין נביא לבין מתבולל?
מלמדת אותנו המגילה כי מי היו מרדכי ואסתר לא רלוונטי, בכל יהודי מתבולל יש יהודי בעל גאווה לאומית בכל יהודי כזה יש יהודי ציוני, בכל ציוני יש תלמיד חכם ובכל תלמיד חכם יש נביא ובקיצור יש צורך בכל סוגי היהודים, אין יהודים שניתן לוותר עליהם ואסור שיימחה אף אחד, גם אם זה יהודי מתבולל שבמעשיו מוציא את שם עם ישראל רע בגויים – ניסיון לא פשוט בכלל כפי שאנחנו חווים אותו היום, אם זה יהודים שמוציאים שם רע לעם ולצה"ל ואם אלו יהודים שתפיסת היהדות והדת שלהם שונה משלנו ונראה לנו שהם גורמים לנו נזק, מלמד אותנו המגילה שכולם יהודים ובלי "לך כנוס את כל היהודים.." אין ישועה.

פורים שמח,
איתן

יום שישי, 11 במרץ 2016

פרשת ויקהל

בס"ד
שלום לכולם,
ר"ח אדר ב' ומשכנס אדר מרבין בשמחה...
אני מאחל לכולם שמחות אישיות ושנמשיך לשמוח באמת אחד עם השני.
שבת שלום,
עדכונים כמובן במדורים הקבועים.
איתן

יום רביעי, 2 במרץ 2016

שבת ויקהל - בר מצווה לבני בכורי מתן

בס"ד
שלום לכולם,
השבת נחגוג ב"ה את בר המצווה של מתן בכורנו.
בלשונית פרשת שבוע צירפתי את הדברים שאשא לכבודו (או כמו שאומרים בתקשורת - עכשיו! לפני כולם! קבלו את ...:)..
שיעור אחד מתוך שניים ברמב"ם לא התקיים השבוע, אך צירפתי סיכום שלו עם הרחבה מהרב קוק.
אהה - וגם עיצוב חדש... :)
שבת שלום,
איתן

יום חמישי, 18 בפברואר 2016

התחלנו שמונה פרקים

ראו בלשונית הרמב"ם. מוזמנים להציג דעות ושאלות. דבר לפרשת תצווה - בלשונית פ"ש.
שבת שלום

יום שישי, 12 בפברואר 2016

חוזרים לפ"ש ומתחילים שמונה פרקים

בס"ד
שלום לכולם,
לאחר הפסקה של שבוע (טיול שנתי...) חוזרת פינת הפ"ש (עיינו שם).
ב"ה בשבוע הבא מתחילים ללמוד שמונה פרקים לרמב"ם, ההקדמה של הרמב"ם למסכת אבות בה הוא פורש את משנת תורת הנפש שלו, הרבה נושאים ועניינים של בסיס האמונה יהיו שם.
הלימוד יתקיים באולפנה ובמידה ויהיה רצון וצורך הוא יועלה ויורחב כאן.
שבת שלום

וירא תשפ"ז

  בס"ד "מכשיר האק"ג מסתכל על הלב מזוויות שונות, ומכל זווית התמונה קצת שונה, כמו במשל העיוורים והפיל.." אמר המרצה לסטודנט...