בס"ד
תיבה.
אפשר לומר שנולדנו בתוך תיבה. סגורה, חמה. יש בה הכל, מאוד נח. נח שעושים בשבילנו הכל.
כילדים, הושטנו בתיבה על פני המים. גם אז, היה מי שישגיח, גם אם מעט יותר מרחוק. בתיבה הזאת, הסביבה כבר משתנה יותר, מתקופה לתקופה, מאדם לאדם. לא אצל כולם היא הייתה אטומה למים, רכה, מושגחת. יש כאלו ששכבו בתיבה דולפת, קוצנית, נשכחו בזרם, לא יד ולא אחות.
אתה מתחיל לבנות את התיבה שלך בעצמך. כל כך הרבה גורמים ישפיעו על התיבה הזאת, על הגודל שאתה תחשוב שאתה מסוגל לבנות אותה, על הקומות, הזוויות, ועל מה שתרצה ותצליח להכניס בפנים. האנשים ש-120 שנה עומדים, מפריעים, או, 'רק' לועגים, ואלה, שישימו יד, יעבירו קרש, פטיש, דוברים איתך את אותה השפה.
לזכות ולבנות תיבה יחד. בזוג. למזג קומות, להכניס, פנימה, יחידים, לקבל, זוגות, לגלות, בך עוד חלקים. אישה נאה, תיבה נאה, מה עוד צריכה דעתו של אדם.
רק לא תיבת תהודה. מהדהדת לך, את מה שאתה רוצה לשמוע. להגיד לך שאתה צודק, דק, דק, דק… תכונה אנושית עתיקה, שמנועי ה-AI מנצלים כבר עכשיו ומי יודע מה ניתן להם להחליט בשבילנו בעתיד.
מה שיש לעשות, זה לפתוח צהר. פתח. גם כשיש סערה, אישית, מלחמה, אפילו בחירות, 'הגורליות ביותר', גם כשהדלת הגדולה סגורה, תמיד להשאיר פתח. פתח לאחר, שגדל בתיבה אחרת, שבנה תיבה אחרת. פתח לספק, פתח סתם בשביל פתח, של חוסר ידיעה, של תחושה קלה של חוסר כללי, מי יודע מה ייכנס. לאפשר לו להכנס.
ועוד הנחיה קטנה. מה שנמצא בשפיץ של התיבה. מה עומד בראש הפירמידה. 'אמה תכלה מלעלה':
וטעם שהוציא הכתוב הענין בלשון זה "ויכלו", לרמוז כי הוא תשוקה גדולה עד כלות החלק אל הכל, והוא בחינה גדולה מבחינה החשק והתשוקה, והוא שרמז דוד באומרו: נכספה וגם כלתה, הרי זה מגיד כי בחינה זו גדולה מבחינה שלפניה, ובאמצעות בחינה זו והתעצמותה העולם קיים [אור החיים, בראשית, ב', א']
נכון, זה מפרשת בראשית, אבל, אני אוהב תמיד לחזור לבראשית וגם הביטוי 'תכלה' הזכיר לי את 'ויכולו'. כלות הנפש, תשוקה, כיסופים. שבזכותה של התשוקה, אומר ה'אור החיים', בזכותה העולם קיים. את זה לשים למעלה, זה הבסיס…
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה