בס"ד
'את/ה אמרת לי לא???'
משפט אבא/מורה שמזוהה איתי. הוא נאמר, כאילו בצחוק, משמעות כפולה. ואני ממשיך, איתם, עם עצמי, תחשבו שוב. מאיפה בא ה'לא'? מאיפה ההתנגדות? מאיפה קפץ ה-'לא' הזה? הרי יש כאן בעל סמכות, למד, חקר, מנוסה. מה גרם לכם להרגיש שמה שאמרתי מזעזע לכם משהו בעולם? מה אתן רוצות למנוע, מלהכנס לעולם שלכן? מהו הדבר שאתם מרגישים, שצריך כל כך להגן מפניו?
טוב, אני מודה, אני לא תמיד כזה מחושב, סקרן ובוחן. לא מעט פעמים, אל מול ההתנגדות שלהם, קופצת אצלי ההתנגדות בחזרה. אפילו כעס. מה לא? מה? אני אמרתי. אני יודע. ילדים… ילדות… אז, מה אני לא רוצה שייכנס? על איזה מבצר אני צריך להגן?
ה-AI המליץ לי על תרגיל לוויסות קבוצות ילדים בכיתות ב'-ג' שאני מנחה במסגרת ההתנסות שלי בייעוץ. תנחה אותם לדחוף מול קיר. אני מחפש וויסות, כי הדרדסים האלא, לא רק אומרים 'לא', הם מתנהגים את זה. ובגדול… ופה, זה כבר יותר קשה להשאר סקרן ולבחון תהליכים, אל מול פרץ - פיצוץ שיכולים לייצר ילדים בני 7. עובד על זה.. אז לתרגיל הזה יש הגיון פיזיולוגי - נוירולוגי - הורמונלי מעניין, "עבודה כבדה" (Heavy Work). התנגדות מול התנגדות, עומס על המוח, מול העומס שהוא כבר נמצא בו. וכך, הוא מצליח לתחום את הגוף, את התחושות, את הגבולות ולנהל את הכוח במודע.
הפסיכולוגיה של פרויד, ניסתה, בתחילה, לבטל, או לעקוף התנגדויות באמצעים שונים, היום, אנחנו יודעים שמה שעובד בגוף, עובד גם בנפש. כדי לבנות שריר, צריך קצת לקרוע אותו, כדי לבנות עצם, צריך ללחוץ אותה. כדי לבנת נפש בריאה, צריך לאפשר לה להתנגד. לפעמים גם לצאת מוויסות. ויחד עם זה, לחשוב על השאלות, לְמה אתה בדיוק מתנגד? למה דווקא לזה ולמה דווקא עכשיו? איך אתה מתנהג כשאתה מתנגד?
אחת מאומנויות החינוך, היא, לדעתי, לדעת כמה, איך, מתי ובאיזו עוצמה להתנגד חזרה. כמה להיות קיר חזק, יציב, אבל, שיכול קצת לתסכל בחוסר התזוזה שלו. או, להיות גומי נמתח, מאפשר תזוזה, אבל, גם מעט רועד וחוסר יציבות. אני מרגיש ש'כפתור' ההתנגדות, הוא אחד המנועים העיקריים להתפתחות, לקשר.
אז פעם הבאה, לפני שאתם אומרים לי 'לא', תחשבו שוב…
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
ובמדרש כובד אבן כו'. פי' שזה גבורה נפלאה ביותר. אשר הש"י [השם יתברך] מתפאר בזה. אשר התעללתי במצרים. במה שנתן כח לרשעים לעשות חפצם ולמרות עיני כבודו והכל בכח הבורא ית' כי הוא כל יכול וברא הבריאה באופן זה שיהי' שייך התנגדות. והכל בעבור בנ"י שיהי' נאמר עליהם תנו עוז לאלוהים. וזה וכעס אויל כבד כו' ובמ"א הארכנו בזה [שפת אמת, בא, תר"מ]:
הפסוק אותו משווים את הכבדת לב פרעה, הוא הפסוק ממשלי (כ"ז,ג'): "כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם". המדרש (שמות רבה, י"ג, א') שם בפיו של הקב"ה, את האמירה כי למרות הכובד והנטל, ההתנגדות המכעיסה של בני ישראל, שנמשלו לאבן וחול, הם יקרים לו בעולם. ולמרות שאולי ניתן להסתכל על הטבע, על האבנים והחול ולראות כוחות המסתירים את הקב"ה, זה הוא שמאפשר, לעיתים, אולי, מכוון , את אותו ההסתר, את אותה ההתנגדות.
וההתנגדות, כובד העבודה במצרים, 'כעס האויל כבד משניהם', לאותו הכוח שניתן לפרעה להתנגד, לומר 'לא' למי שאמר והיה העולם, יש תפקיד. אותה 'עבודה כבדה', מותחת שרירים, מחזקת עצמות, מאפשרת גדילה, מאפשרת לבני ישראל לחזק את עצמם, להכיר את עצמם ולהבדיל את עצמם כעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה