בס"ד
כל הזמן מנסים למשוך. תשומת לב, בני זוג, קשב. למשוך אלי, תגיעו לפה, למקום שלי, אני המרכז, קצה החבל, למשוך, למשוך.
כל הזמן נמשכים, לעיתים חסרי שליטה, בלי בקרה. אחרי המוצר הבא, התפקיד הבא, האדם שאי אפשר לעמוד בפניו, אפילו לגלול אל הסרטון הבא (והוא יהיה, כמובן, האחרון…).
הביולוגיה האבולוציונית, כהרגלה, "מייבשת" אותנו. אנחנו רוצים רק לשרוד ולהתרבות. ולכן, מה שיקלטו החושים, המוח יעבד, יפריש הורמונים, דפיקות לב, זרימת דם, ראיית מנהרה, כל השיקולים ה"זרים" זזים הצידה. זה האדם. ללכת אחריו. מנהיג האלפא של הלהקה, בן הזוג עם הגנים הטובים יותר להעביר לצאצאים. לפסיכולוגיה הסברים מתוחכמים יותר. אל תשאלו שדכנים, תשאלו אנשי מכירות…
אנשים לומדים למשוך, במודע. אנשי ביטחון, מכירות, בעיקר המתוחכמות יותר, במלחמה על ה'קליק'. זה שנתרגש ממנו, או, השווה יותר, זה שנלחץ עליו. קליק שווה כסף. אנשים נמשכים, לכאורה, בלי במודעות, הם אלו שנוצחו.
בתוך העולם האבולוציוני - מניפולטיבי הזה, יש מקום קסום. ללמוד להימשך, להתמסר, במודע. לאפשר, לאחר, לחדור, לעולמי הנפשי הפנימי, לגלות לו, מהם הכפתורים שלי, תגרום לי, בבקשה ל'קליק'. ללמוד למשוך, יחד, לאו דווקא למקום שבו אני עומד. למשוך את החבל, הגמיש, שבכוח המשיכה מזיז גם אותי, למקום שאנחנו, יחד, רוצים להיות בו.
כדי להיות גם חברה כזאת, השינוי מתחיל מהבית. הבית ממש, שכנים, קהילה, מקום עבודה. לא לחפש למשוך, למשוך, אלי, רק אני. לא ליפול למשיכה חסרת מעצורים, חסרת מחשבה, לא משנה כמה גדול האיש.
אז לכולם, ובמיוחד לשניים, היקרים והאהובים, שעשו את צעדיהם הראשונים במשימת החיים, למשוך לאמצע, להימשך לָעַצְמִי - אליךָ, לבוא אלי - אֵלַיִךְ, אני מאחל את הטוב הזה, לחיות עם הבנת הכוח בלמשוך, לבנות, לתת, זה הכוח שלי, וגם, להיפתח, להימשך, קצת, לאבד שליטה, לקלוט מכל הטוב.
נועה ומתן, מזל טוב!!
במדרש נטה ידך על השמיים כו'. כל אשר חפץ ה' עשה בשוב"א [בשמיים ובארץ] בימים כו' תהומות. פי' כי הכל תלוי באחדות הרצון וחפץ של הבורא ית' וכפי הרצון כביכול למעלה נמשכין כל העולמות עד התהום. וזה נמסר לבנ"י ולא כתיב 'יעשה' רק [אלא] 'עשה'. כמ"ש [כמה שכתוב] אתה יצרת עולמך מקדם. שהי' לפניו ית' ציור כל הבריאה עד התהום וזהו היו צריכין לברר ביצ"מ [ביציאת מצרים] לכן נעשה שינוי כל הטבע. והרמז ע"י מרע"ה [משה רבנו עליו השלום] להודיע כי הצדיק הוא ממוצע בין העליונים והתחתונים. ובכח נטיותו להמשיך כל התחתונים אל השורש בשמים. וזה נטה ידך כו'. ולזה צריכין בנ"י להעיד בכל יום על יחודו ית' ובריאת מ"ב [מעשה בראשית] שהקב"ה מחדש בכל יום. ומצד זה יש התחדשות תמיד כפי השינוי למעלה. וזה שנמסר לבנ"י החדשים ומועדים שידעו שבזמנים אלו יש שינוי למעלה. ולעתיד יתגלה זה לעיני הכל כמ"ש והי' מדי חודש בחדשו כו' יבא כ"ב להשתחות. שיהי' ניכר דביקות הכל בשורש ויראו איך יש התחדשות וחיות מהשורש אל כל הבריאה כנ"ל [שפת אמת, וארא, תרמ"ב]:
הקב"ה, הוא, לכאורה, המושך האולטימטיבי. ברא את העולם, קבע בו חוקים, פיזקליים, כימיים, ביולוגיים והכל נמשך, אפילו צריך, חובה, להמשך אחריו, אחרי החוקים שנקבעו במעשה בראשית. כל העולמות צריכים להמשך, בשמיים ובארץ, 'עד התהום'. כוחות, לכאורה, גדולים מהאדם, לא משאירים לו מקום.
יש מקום. להיות באמצע, בין שמיים לארץ, לדעת מה מושך כלפי מעלה, לדעת למשוך מלמטה. משה רבנו הוא ה'ממוצע' האולטימטיבי, ללא רצון אישי פנימי, מנהיג גדול, עניו גדול. ויש לנו את הבחירה, המפתיעה, למשוך כנגד, כלפי מטה, להתנגד לכוח המשיכה האלוהי, לצאת מעצמנו, להתנגד.
או, לבחור כמשה, להפתח למעלה, להימשך, להשתמש, בכוחנו הדל, להושיט ידיים לשמיים, ולמשוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה