בס"ד
ברוך אתה ה' יוצרי האדם.
שלושה שותפים באדם, הקב"ה, אביו ואמו. שלושה יוצרים, צרי צורה, גוף, רוח, נפש ונשמה. לפעמים ברור מהו תפקידו של כל אחד מהיוצרים, לעיתים, הגבולות מתערבלים, מטושטשים, משותפים, שותפים מלאים. יצירת הגוף, משב הרוח, מילוי הנפש, השבת נשמה.
ההורים מופיעים תמיד בטיפול בילד. הרופא ישאל על גנטיקה של מחלות, יגלה לך את הקשר שעובר בכרומוזומים לא נראים, הוראות הפעלה של כל תא בגוף, נותנים לך צורה, משחקים איתך בסטטיסטיקה של בריאות וחולי. הפסיכולוג ישאל על חוויות ילדות. לחיצות עדינות או פחות על הנפש, דוחפות, מעלות, לוחצות, דוחקות, מפתלות, מעצבות.
אל מול, או עם הזרם המעצב, גנים ונפש, האדם חותר. להיות הוא עצמו. לעמוד בפני עצמו, להיות נפרד. נלחם בסטטיסטיקה, משנה את סביבת חייו, התנהגותו ומזונו. מאמץ - בועט, בערכים, מבטיח לעצמו להפעיל נתיבי נפש אחרים, מתאמץ להיות הוא משיב הרוח, הרוח שלו.
ברגע של אמת, ברגע של גילוי, אחרי לא מעט שנות מאמץ, חתירה, חציבה, טיפוס על הר, היחיד המיוחד, הדרך שרק הוא סלל, עומד האדם, קצת יותר בגובה, אל מול הנוף, אל מול עצמו, רואה, עד כמה הוא, בעצם, תבנית הוריו, תבנית נוף מולדתו. מגלה, כי אותם הה(ו)רים שחשב להשאיר מאחור, הם ההרים שרצה כל הזמן לאמץ אל לבו. אותם ההרים, כמעט, כי, בתוכם, קו, דק, אהוב, השביל, המשעול שהוא רק שלו, הדרך שכבש ברגליו.
מזל טוב להוריי היקרים ל-50 שנות נישואים, שני הרים גדולים, שבילי דרך ברורים.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
אתה יצרת עולמך מקדם כו' שציור כל הנבראים הוא ברוחניות וכל הגשמיות רק לבוש ומשל להפנימיות. ולכך, בש"ק [בשבת קודש] שנגמר מעשה בראשית, נתגלה עיקר הרצון. ולכך בש"ק מתגלה תמיד חיות הפנימיות כמ"ש שער החצר הפנימית יהי' סגור כו' וביום השבת החודש יפתח כו'. וצריך להיות הרצון תמיד להתבטל להפנימיות שער הפונה קדים וע"י שמכניס האדם עצמו בכלל ישראל יכול להתדבק בשער הנ"ל. וכ"כ בזוה"ק [וכן כתוב בזוהר הקדוש] ק"ו [קל וחומר] מדור הפלגה דכתיב בנסעם מקדם - מקדמונו של עולם והוא כנ"ל שלא רצו להתדבק רק בגשמיות ולא בפנימיות החיות וע"י שהיה בעצה אחת ובלשון הקודש אמר הקב"ה לא יבצר כו' מכש"כ בנ"י [מכל שכן בני ישראל] שרוצין להתדבק בפנימיות בקדמונו של עולם כנ"ל ועוסקין בתו"מ בכלל יש להם להתחזק בהקב"ה שבודאי יהי' בעזרם. ובאמת נראה שהתדבקות זה נשאר לבנ"י שדור הפלגה נפרדו זה מזה וניטל מהם האחדות כיון שלא רצו להתדבק בשורש החיות שהוא האחדות ולכך נק' דור הפלגה. אבל בנ"י נשארו באחדות כמ"ש זכור ימות עולם כו' בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו. והוא באמת בחינת נתינת התורה לבנ"י שהוא לשון הקודש ומקום האחדות כנ"ל [שפת אמת, נח, תרל"ג]:
את כל העולם ברא הקב"ה. ונתן לו צורה. פנימית וחיצונית. וקבע את החוקים. הפיזיקליים, הרוחניים. וידע להלביש אלו על אלו. שכבה פנימית וחיצונית. ושבת. וינפש. ויתן לנו לקלף את הקליפות. לסיים את המהלך, להגיע לקדושה שתאחד את כל השכבות.
אחד מכוחות הבריאה, הוא כוח האחדות. כאילו, אומר הקב"ה, מול האחדות, גם אני לא מסוגל. לכאורה, אם לא היו מתבלבלות הלשונות, במובן מסוים, המגדל היה מצליח. הייתה נבנית עיר ונעשה מגדל, כולו בנוי מלבנים מעשה ידי אדם, ללא שימוש באבנים טבעיות. והיה נעשה לאדם שם. היה נעשה בעיני עצמו (ה)שם, ומשלים את הניתוק המוחלט מבורא העולם.
כדי שלא יתממש הניתוק, כדי שלא ייבנה המגדל, "חייב" היה הקב"ה, להשפיע על בסיסו של המגדל, על האחדות, כי מולה גם רעידת אדמה לא הייתה עוזרת. וכשלא ניתן היה לממש את האחדות, כבר לא היה צריך לפרק את המגדל. הפרויקט נזנח וגווע, גם מבלי שייפגע בו ברק שמיימי אחד… 'וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל'. אומר ה'שפת אמת', ראה שהאחדות שלהם רוצה להביא לניתוק ממנו ולכן פעל כפי שפעל. 'אי יכולתו' של הקב"ה לעמוד מול אחדות, הגיע גם בימי אחאב, שהגדיל עבודה זרה ושפיכות דמי הנביאים, יצא למלחמה וניצח בזכות האחדות בעם [דברים רבה, ה', י'].
אבל, אומר ה'שפת אמת', אם מטרת האחדות היא פילוג, היא ניתוק, גם הכוח האדיר הזה, בסופו של דבר, לא יחזיק מעמד. 'כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים.' אומר רבי יוחנן הסנדלר בפרקי אבות [ד', י"א]. לכן, הדור שהציג הכי הרבה אחדות בעולם, נקרא על שם סופו ותחילת מחשבתו, דור הפלגה.
בני ישראל, קיבלו את התורה, את הארץ, את המקדש. את ה'לשם שמיים'. ולכן, אומר ה'שפת אמת', יש את הפוטנציאל לאחדות שמתקיימת לעולם.
כל מה שנותר לנו הוא, הפרט הקטן הזה שנקרא, להיות באחדות…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה