בס"ד
"כּל תושבי הממלכה חיכו לאביר על הסוס הלבן. השמועה אמרה שיום יבוא והוא יִישׂא לאשה את הנסיכה סנודן. כשׁזה יקרה, כך אמרו, יגמר החושׁך הגדול והקרח שכיסה את הממלכה יִימס…" [רן מזר].
אגדות. סיפורי ילדים. אבל, מי לא רוצה לחיות קצת באגדה? מי לא רוצה להיות, קצת, אחת הדמויות מסיפורי ילדותו? נסיכה, הזקוקה להצלה, או, דווקא הלוקחת את גורלה בידה ונלחמת בעצמה אל מול כל כוחות התרבות והרשע. אולי, קוסם רב כח, רועה כבשים שנהיה למלך, או אביר, המגיע על הסוס הלבן ומציל את כולם..
אליכם, האבירים על הסוס הלבן. שבוחרים את המקצוע הזה, שבוחרים [לנסות] לחיות ככה. לגדל סוס, לרכב ולרכב, עד השקיעה, להלחם יום יום במפלצות, שלכם, שלהם, מפלצות מאיימות, תחנות רוח, שדים ורוחות נושבות, סערות, מבפנים, מבחוץ, ואפילו, מרימים את החרב אל מול מלאך המוות עצמו. הצלחות מרוממות רוח כשהנסיכה מחייכת, שבר גדול, חרב מתנפצת, אתה נחתך, כשהמפלצת, במקום למות, רק מגדלת עוד ועוד ראשים…
אבירים!
המשיכו להילחם ללא חת! הנסיכה זקוקה לכם!
אבירים,
לנסיכה יש כוחות. היא לא חסרת אונים. תראו כמה גדולה היא! היא זקוקה לכם, כן, עכשיו. שתהיו בשבילה רשת ביטחון, שתתנו יד, אפילו, תרכיבו אותה על הסוס כברת דרך, עד שתעמוד על רגליה. תעמוד זקוף. ותלך. לבד. עם החיוך שלכם, מלווה. ממרחק. אז, תדעו, שהצלחתם לנצח את המפלצת. שאולי לא מתה, אבל, הראש החדש שהיא גידלה, כבר הרבה יותר נסבל. אפשר להיות לצידו נסיכה מלכותית.
אבירים,
לא תמיד אפשר לנצח, ובכלל, לא תמיד, צריך להילחם.
אבירים,
מה עם המפלצות שלכם?
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
בפסוק וכי ימוך כו' והחזקת בו כו' וחי אחיך עמך. ובמד' 'רש ואיש תככים [מעמד הביניים] נפגשו מאיר עיני שניהם ה'. [משלי, כ"ט, י"ג]. וזה העניין נוהג הן בעשיר הן בחכם [עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה' - משלי כ"ב, ב']. וממשמע שנאמר 'והחזקת בו' שיש בכח איש להחזיק ביד חבירו שמטה ידו. 'וחי עמך' כי הנקודה חיות יכול להתפשט עד אין שיעור. והקב"ה וב"ש [וברוך שמו] משפיע בכל יום לכלל הבריאה כל הצטרכות שלהם הן בנפש הן בגוף וע"ז [ועל זה] מברכין הזן את העולם כולו דייקא. רק שהמקבלים צריכין להתאחד ולתת זה לזה באחדות אחד. ואז אין מחסור דבר. וכיון שימוך אחיך ומטה ידו עמך בוודאי נמצא העזר אצלך. ואם כי אינו רואה שיהיה בכחי כל כך. ע"ז נאמר מאיר עיני שניהם ה' שע"י התאחדות ישרה עליהם ברכה. וכן בתוכתות כתי' הוכח תוכיח כו' ולא תשא עליו חטא. פי' שאם מונע מלהוכיח יש לו חלק בהחטא שכיון שרואה ויכול להוכיח באמת צריך חבירו לתוכחה שלו והוא מונע הטוב מבעליו שעזר חבירו הוא אצלו… [שפת אמת, בהר, תרמ"א]:
המדרש, על פי הפסוקים מספר משלי, מפגיש בין שני זוגות. רש עם איש תככים. רש עם עשיר. איש התככים מספר משלי, כך מפרש המדרש, הוא איש בינוני. אדם מהיישוב. יש לו כוחות מסוימים, יש בו מצוות, מעשים טובים וגם, נו, לא מושלם. איש התככים פוגש רש, אדם נמוך ממנו. הרש מבקש טובה, לימוד קצר, שתף אותי בעולמך. איש התככים נותן מה שאפשר, סיוע קטן, לימוד קצר. והאפקט, אומר המדרש, סינרגי, גדול, הקב"ה, בכבודו ובעצמו, מצטרף לחברותא ומאיר עיני שניהם.
העשיר, כל כך עשיר, כל כך מלא, שלא רואה את הרש. מי אתה שאלמד איתך. ה' עושה כולם, אומר הפסוק, מי אתה חושב שעשה אותך עשיר?? אומר המדרש. ושניהם נותרים בלי כלום.
אני איש תככים. בינוני. מלא בבעיות משלי, לא מלא מעצמי. 'וחי אחיך עמך'. הוא איתי, אני יכול לזהות שהוא רש. שהוא נמצא עכשיו במצוקה. יכול כל רגע ליפול עוד יותר. 'והחזקת בו', אומר ה'שפת אמת', יש לך כוחות. גם בבינוניות שלך, דווקא מתוכה. והכוח הגדול נובע מתוך השותפות, מתוך החיים המשותפים, שקיימים, שצריך ליצור. ואז, אפילו, מתוך השותפות, אפשר לקיים, אפילו, את מצוות תוכחה. אני מוכיח אותך, כי עכשיו זה אתה שנפלת, אני יודע איך זה ליפול, אני בינוני בדיוק כמוך, עכשיו, זה פשוט תורי, להושיט יד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה