בס"ד
מוסר, הוא, לכאורה, דבר מבלבל. עד כדי כך מבלבל, שבעשרות השנים האחרונות ניסו ללמד אותנו, בשיטות לימוד סובייטיות משהו, שהמוסר הוא כל כך חמקמק, יחסי, נְרָטִיבִי, שקשה מאוד לתפוס אותו. העולם המערבי ניסה להחליף את המוסר עם רגשי אשמה, חמלה, וותרנות והרבה עצימת עיניים ורצון להשאר באזור הנוחות. המוסר נתפס כמשהו שהולכים איתו עם הלב. והמשפט, החלק של המוח, עשה שמיניות באוויר והמציא מילים מפולפלות, כדי בעצם, להכפיף את עצמו אל אותו מוסר "של הלב".
ואז, כשזה מתפוצץ, נשחט, נאנס, נחטף, מורעב לך מול הפרצוף, אז אתה מבין ש…
לא בטוח. לא כולם מבינים. יש עדיין שבשבילם הרצח של אריאל וכפיר ביבס ז"ל הוא כמו מותם של ילדים פלשתינאים. אני אפילו לא אתעכב להסביר את ההבדל, מי שלא מבין, שידלג. עשרות שנות החינוך הקשה של מוסר נוצרי מעוות המשתקף בספרים, סרטים, מערכת הממשל והמשפט, מקשים על זיהוי ההבדל. "אלו בני אדם ואלו בני אדם", "לנו יש בית עם גג אדום ולהם פחונים [לכאורה]". יש כל מיני תיאוריות להסביר את התופעה הזאת, כנראה שהאשמה שולטת. חשוב להבין את מקורות התופעה, עם זאת, ביום [בתקופה] הזה חשוב להיות מאוד פשוטים. זו האמת, זה הדין, לכן זה גם הטוב. זאת לא האמת, לכן זה הרע. ואת הרע צריך להסיר. ככה. פשוט.
נדמה כי בחינוך זה שונה. בחינוך, אנחנו כן נלך עם הלב. נשפוט פחות. ננסה לראות את הסיפור של כל אחד ואחת. אפילו נרחם. אז, כן, יש הבדל, אבל, אני רוצה לטעון שגם פה, הדין קודם לרחמים. מעבר לכך שאסור לקבל פגיעה, הדין, הוא זה שגורם לי להסתכל מעבר למסכים ולמחיצות. אני לא מרחם עליהם ולכן משקיע, מלמד, מדבר, טוען בשבילן. אני מנסה לשפוט לפי האמת, לראות את האמת מאחורי התנהגויות כאלה ואחרות. רק מתוך הדין, אפשר, להתנהג מעבר לשורת הדין. רק מתוך דרישה למוסר, אפשר לדרוש טוב.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
במדרש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי השי"ת [השם יתברך] רוצה לעשות משפט ונקמה ברשעים יא) כאשר באמת בנ"י [בני ישראל] זוכין במשפט. רק שזה תלוי בעבודת בני ישראל אם הולכין במשפט אמת בכל דבר. ואם השי"ת צריך לעשות עמנו לפנים משורת הדין אין יכול לעשות משפט ברשעים. וז"ש [וזה שכתוב] אשר תשים לפניהם כי משפט השי"ת תלוי בעבודת בנ"י כנ"ל [שפת אמת, משפטים, תרל"ד]:
"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" אמרו המלאכים לקב"ה על ים סוף. למה אתה בוחר להשמיד את המצרים? מה האפליה הזאת? מדרש תמוה ביותר. כאילו נלקח מבית הדין בהאג. מה שונה מישראל וממצרים??? הם שעבדו, רצחו ואנסו!!! אבל, רגע יגיד המלאך סמאל [ילקוט שמות רלד] יש לי נרטיב אחר, תראו את המכות, כמה סבל עבר על מצרים, כמה ילדים מתו להם. שר הים משתכנע ורוצה להטביע דווקא את ישראל. הקב"ה מקיים משפט. דין. אין דין ישראל כדין מצרים. אלו במזיד, אלו בשוגג. אלו חטאו מתוך כוונה להרע, אלו מתוך טירוף הדעת. המשפט נחרץ ושר הים עובר מנסיון הטבעת ישראל להטבעת המצרים ['וישובו המים'].
משה, נסיך מצרים גדל ויוצא לראות את [מי הם] אחיו. המצרים או ישראל. כאשר הוא רואה עוול מצרי הוא שופט את המצרי וטוען כי ישראל הם אחיו, כאשר הוא רואה עוול עברי, הוא כבר לא יודע והולך 'לחפש את עצמו' במדין, עד גילוי האמת במעמד הסנה.
אומר ה'שפת אמת' הקב"ה רוצה לנהל את עולמו במשפט. לנקום ברשעים. אבל, הוא משאיר את העבודה לנו. סומך עלינו, אפילו החליט להיות תלוי בנו [עד כי כך]. אם אנחנו לא נעשה את זה, אם אנחנו לא נדע לשפוט, אם מערכת המשפט שלנו תהיה מקולקלת, זה לא יקרה. אם אנחנו נרצה לקבל 'הנחות', אם אנחנו נעשה הנחות באמת שיובילו לעיוותים מוסריים, התוצאה הישירה של זה היא גדילת הרשע. רק אם נביט פנימה, נגלה את האמת, נתקן את מערכת המשפט, כך שהדין יביא את המוסר, רק אם אנחנו נהיה מוכנים להלחם ברשע, רק אז, זה יקרה. אריאל, כפיר, מיליוני אחרים, אנ"ד. אנחנו נקום דמכם. מתוך משפט. מתוך מוסר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה