בס"ד
כינוי חיבה נפוץ בין נערות, הוא לומר אחת לשנייה 'סתומה'. חיבה בלי מרכאות. חמוד כזה. העברת ביקורת חצי מרומזת, חצי גלויה, בצחוק רציני כזה. 'את זה אולי לא היית צריכה להגיד או לעשות, חברה טובה, חביבה, מצחיקה וסתומה שלי [בקיצור - סתומי]…'.
ולפעמים, אולי לא תמיד במודע, הן רוצות לומר לה שהיא סתומה. שהיא בעצם רוצה לומר משהו אחר, שהיא בעצם משהו אחר ממה שהיא אמרה. שהן חשות, שבמרווחים בין המילים, יש אמירה או צעקה שרוצה לצאת. שהן מחכות שהיא תוציא כבר. הסתומה.
ככה הן מסתובבות, חברות. סתומות. פותחות. מחזיקות אחת את השנייה, לפעמים גם מורידות, מעגל או ספירלה, למטה, למעלה.
ואנחנו, צריכים לזכור ולפעול. לפעול תוך כדי לזכור שגם האגרוף, הסגור, המאיים, המכאיב, היה (ועודנו) יד פתוחה, מושטת, מזמינה ואצבעות חופשיות.
זִכְרוּ וְהַזְכִּירוּ לַפְּרִי שֶׁנָּשַׁר
אֶת הֶעָלִים וְאֶת הֶעָנָף,
הַזְכִּירוּ לַקּוֹצִים הַקָּשִׁים
שֶׁהָיוּ רַכִּים בָּאָבִיב,
וְאַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁגַּם הָאֶגְרוֹף
הָיָה פַּעַם יָד פְּתוּחָה וְאֶצְבְּעוֹת.
יהודה עמיחי (כאן השיר המלא) כתב את המילים האלה על חיים לקסברג (דיקי), מפקדו וחברו שנפל בקרב הירואי במלחמת השחרור. המילים, אולי, גם יכולות לתת נקודת מחשבה בזמן מלחמתנו הלאומית רבת השנים, בימים מטלטלים אלו של גבהים ועמקים, חזרת חטופים, נפילת חיילים, שיקום אזרחים ותהפוכות היסטוריות מרחיקות לכת. וגם, יכולות לסייע, אל מי שלידנו, כאן, ממש.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
בענין השירה. עמ"ש [על מה שכתוב] לעיל פרשת ויחי שיש פרשיות מיוחדין לגלות. לכן היא סתומה. וכמו כן יש פרשיות מיוחדין לגאולה וחירות לכן בשירה יש פרשיות בכל פסוק ובכל שורה. וזה הוא התגלות אור התורה כמ"ש ז"ל [כמו שכתבו זכרונם לברכה] למה הפסקות משמשות ליתן ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה. וגאולתן של ישראל עושה רושם בתורה. ומתפתחין גנזי תורה. וז"ש אז ישיר כו' הזאת. שהגיע הזמן שיתגלו הארות הללו בתורה [שפת אמת, בשלח, תר"נ]:
בתורה ישנן פרשיות סתומות. העניין מסתיים באמצע שורה וכבר, באותה השורה, ממשיך נושא אחר. הדוגמה הקיצונית לכך היא פרשת ויחי. משה, בדרך כלל, כדי להתחיל פרשה, לחץ על ENTER ואז התחיל את הפרשה הבאה. בפרשת ויחי, הוא לחץ לחיצה בודדת על מקש הרווח והתחיל לכתוב. מסביר ה'שפת אמת' כי פרשת ויחי היא פרשת היציאה לגלות. שנסתמין עינינו, שמגיעות הצרות, שהכל חונק ולא מובן.
בתורה ישנן פרשיות פתוחות. יש מרווחים, יש נחת, לעצור, לחשוב, להבין. הדוגמה הבולטת ביותר היא שירת הים. פסוקים שהם פרשות פתוחות. מאפשרים לאור התורה, להכוונה, להדרכה, למשמעות, להתגלות. גאולת ישראל בולטת, 'עושה רושם', קל לראות את הפסוקים האלה בספר התורה, הגאולה מהדהדת בכל העולם והדרישה להתבונן ולהבין עולה.
בהבלעה, ככה בשורה האחרונה, עונה ה'שפת אמת' על קושיה לשונית. 'אז [לשון עבר] ישיר משה [לשון עתיד]...' הגמרא לומדת ש'מכאן לתחיית המתים מן התורה'. משה עוד יקום לתחייה, משה עוד ישיר. אומר ה'שפת אמת' - הגיע הזמן, אז ביציאת מצרים, שהאורות האלה יתגלו. אפשר גם לקרוא אותו כמשפט על זמני. הגיע הזמן שיתגלו, שנגלה, את האורות, במציאות, בעולם, בבני האדם. באמת, הגיע הזמן…
לע"נ נדב כהן שנפל אתמול בעזה. בנו של מפקד הגדוד הקודם שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה