בס"ד
עסקה עם השטן. חייבים לומר.
עסקה עם השטן. לפעמים צריך לעשות.
אש בוערת בכעס, יש בה אור של תקווה. לאנשים, לנשים, לתינוקות והילדים. אחינו בית ישראל הנמצאים, איתנו, בצרה ובשביה. כעס ותקווה. לבעור יחד. לא לשכוח, לא לסלוח. להמשיך באש. זאת שיודעת לשרוף וזו שיודעת להאיר ולחמם.
עד הרגע האחרון, כנראה, לא נדע מה יעלה בגורל עסקת החטופים ומה כבר עלה בגורלם שלהם. וזה שורף וזה מטריף. וכנראה הגיע הזמן לקבל. בהסכמה, בהרכנת ראש. את האש הזאת. להתאפק. לא לשרוף עכשיו גשרים, לא לשרוף עכשיו קשרים. להיות מסוגלים להסתכל להם ולנו, לכולנו, לקרובינו, לרחוקינו, בעיניים. עוד נצטרך לחשוב איך מסתכלים בעיניים של הדורות הבאים, איך לא שומרים להם את המשך המלחמה. עוד נצטרך להיות גם שם. צריך לדעת לשחק באש.
צריך לדעת לשחק באש. אי אפשר לחנך אחרת. אי אפשר לחיות אחרת. בלי אש. יש בתוכן אש גדולה. יש בהם צורך גדול להאיר, לשרוף בעצמם. פחד מכְּלָיָה. אמונה בחום, במנוע בוער. להיות עם יד על הַוַּסָּת. לעזור לכוון. עכשיו יותר אש, תני גז! עכשיו, קצת תנמיך. מה יגרום להם לבעור כבר?! מה ירגיע להן, גובה להבות.
להרכין ראש, לחלוץ נעליים, כי זה קודש. להושיט ידיים אל האש.
שבת שלום ובשורות טובות בקרוב,
איתן.
במדרש אש שלמעלה שורף ואינו אוכל כו' שרמז לו הקב"ה כמו שהסנה אינו אוכל כך לא יכלו בנ"י [בני ישראל] במצרים. פי' שהראה לו שהשיעבוד והיסורים במצרים הוא בהשגחה עליונה והיסורים שבאים מלמעלה הם רק לטובה שורף ואינו אוכל. והענין הוא כמ"ש בזוה"ק [כמו שכתוב בזוהר הקדוש] בראשית דיש אשא תכלא ועלי' אשא חוורא [אש מכלה ועליה אש מלבינה] ומרע"ה [ומשה רבינו עליו השלום] הי' דבוק באשא חוורא ע"ש. ולכן אמר למה הרעותה כו'. אבל הש"י הראה לו כמ"ש אתם הדביקים כו' חיים כולכם שיעברו זה האש וישארו בחיים… ובאמת הכל א' רק אשא חוורא הוא אור ונק' אספקלריא המאירה. ולמטה מזה אש אוכלה השורף והוא אספקלריא שאינה מאירה והבן [שפת אמת, שמות, תרמ"ט]:
למשה רבינו היה קשה עם השעבוד, עם העבדות, עם בית האסורים של עם ישראל. עם מציאות של גוי נוגש ומשעבד ועם מציאות של מלשינים מבפנים. משה יודע שאפשר אחרת, שיש אש לבנה, שאפשר להתחמם, ליצור, לחיות, גם בלי כוויות. זה כל כך בטבע הפנימי שלו, עד שהוא מוכן אפילו לטעון כנגד הקב"ה טענה מזעזעת. 'למה הרעות לעם הזה??'.
הקב"ה הראה למשה (ולנו) את הסנה. נוטע בו/בנו את האמונה שאפשר לחיות עם אש בלי להישרף. שחייבים לחיות עם אש, שאסור לוותר עליה. שכמנהיג עליו לראות אל תוך הלהבות, אל מה שבפנים, שגם אם נראה שחור, כואב מכוויות, לא אוכּל. לא תוכל להתייאש מהם.
ובסוף דבריו, זורק לנו ה'שפת אמת' אמונה ורמז. שיש בהכל אש לבנה ושאנחנו יכולים לבחור בה, לחיות באספקלריא [מראה] מאירה. להגיע לדברים ברורים, לחפש אמת. ויכולים, לקבל כוויות, אם בוחרים שלא…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה