בס"ד
"במחצית זו לא התקדמת כמצופה, אני מצפה לשינוי משמעותי במחצית הבאה!"
[מסוג המשפטים שלא אכתוב בתעודה לעולם].
"אני לא יכולה להשתנות עכשיו, אני בתהליך…"
[מסוג המשפטים ברמת אמינות 'אני רק 5 דקות בטלפון'].
תומס קון, אחד הפילוסופים הגדולים של המדע, תיאר, בספרו 'המבנה של מהפכות מדעיות' את הדרך בה מתקדם המדע, איך מתקדמת ההבנה שלנו את העולם. הספר כנראה העלה חזק לתודעה את הביטוי הלעוס 'פרדיגמה' מהשנה ורבע האחרונות. המדע, התפיסה, נעולה סביב פרדיגמה, תבנית חשיבה מסוימת. המדע התקני [עוד מונח של קון], העבודה הנכונה, רצופה שאלות סביב הפרידגמה, ניסיונות לשכלל אותה, להמציא ממנה המצאות, להקשות עליה כדי להבין. עד שמשהו קורה. ניסוי עם ממצא חריג. אי התאמה בין הפרדיגמה למציאות ו…'הופ' [כשיש אומץ], הפרדיגמה משתנה, מתרחשת מהפכה, וחוזר חלילה.
ה-AI הולך לשנות לנו את העולם, יש אפילו סיכוי שהוא ישנה את מערכת החינוך [אבל חשבנו ככה גם על האינטרנט, אז שום דבר לא בטוח בתחום הזה…]. מי שנכנס, נתפס. מי שמשתמש, שואל את עצמו, לא רק איך אפשר אחרת, אלא, מתחיל לשאול שאלות עומק על הפרדיגמה שאנחנו נתונים בה כמעט בכל תחום. וכגודל הכוח של ה-AI, כך גודל החשש. לא הרבה אנשים רוצים לחיות בזמן מהפכה. בזמן שינויים מטלטלים. יותר נוח בזמן ה'מדע התקני', תן לנו עוד קצת נוחות של טכנולוגיה, אבל, אל תפיל עלינו את העולם.
לפעמים תתאים הדרגתיות, לפעמים מהפכה. זה נכון, אבל זה סתם עוד משפט כללי. לעולם נכון לחקור את הפרדיגמה. הצבאית, המשפטית, הלאומית, המשפחתית, החינוכית, האמונית, האישיותית. לשאול את השאלות, גם הקשות, לנסות לשכלל, לפתח. וכשמגיעה ההבנה שצריך לעשות עכשיו משהו אחר, שונה, אפילו מטלטל, למצוא את הכוחות והעזרה לעשות את הדבר הלא פשוט הזה. במבנה מערכת החינוך, אני כבר מזמן משוכנע שזה הזמן למהפכה. ברמת הלאומית שילמנו בדם בשבילה [עוד בתהליך…] ואיך אני אתפתח? האם יהיה לךָ האומץ? מה אכתוב לי ולךְ בתעודה ובאיזה אופן, אם בכלל, נשתנה במחצית הבאה??
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
בשם מו"ז ז"ל ראוי הי' יעקב לירד בשלשלאות למצרים. ופי' שהי' צריך לירד מדריגה אחר מדריגה עד למצרים. וע"י יוסף זכה לירד למצרים בלי השתנות. ויש להוסיף ע"ד מ"ש וירא כו' העגלות אשר שלח יוסף כו' ותחי רוח יעקב כו'. שראה שיוכל לילך למצרים בלי השתנות וזהו ההפרש בין שלשלאות לעגלות וזה היה עיקר שמחתו. וז"ש שעגלות של פרעה פסל אותם כי הי' חקוק עליהם ע"ז כו' והוא כנ"ל [שפת אמת, ויגש, תרל"ה]:
המדרש 'ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות למצרים' הובן אצלי תמיד כגורל אכזרי, כמו הירידה של יוסף עצמו. היה אמור, ראוי, להיות שבר גדול, גלות כפויה ש'תזרוק' את משפחת יעקב למצרים. ה'שפת אמת' מסביר אחרת. הייתה אמורה להתרחש איזו סיבתיות, חוליה אחר חוליה בשלשלת, שחיקה באחיזה של בני יעקב בארץ, דבר מוביל לדבר, שינוי מוביל לשינוי, הפרדיגמה של עם משפיע מארצו כבר לא הייתה תופסת בתודעה של הדור הבא, עד שהיו מוצאים את עצמם במצרים.
וזה לקח רק כ-15 שנה. הרף עין היסטורי. יעקב ובניו, נשארים עִבְרים, משפחה אחת, רועי, מנהיגי, צאן, שלמים בגופם, נפשם ואמונתם ויורדים יחד למצרים. לא הליכה רגלית איטית, אלא, עגלות פרעה / יוסף שהיו, כנראה, השכלול התחבורתי הכי גדול של אותם הימים. יעקב נרגע. גזירת הגלות, השינוי המוכרח שידוע במשפחה כבר דור שלישי, מגיע [אחרי בירור משפחתי לא פשוט] בתנאים הטובים ביותר. ככה עושים מהפכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה