בס"ד
אל הדבר הזה שנקרא 'חיים' (עם או בלי קשר לשבט החדש של בני עקיבא 🙂) מתלווים, ממש עם תחילתם, לחצים, פחדים, חרדות ושאר מיני התמודדויות של הנפש. אל שלבי ההתפתחות השונים נוספות דאגות שונות. מהדאגה הבסיסית לאוכל ולקיום ועד הצורך במימוש עצמי, כמו שתיאר הפסיכולוג אברהם מאסלו בתיאורית הצרכים.
ואל כל הלחצים האלה, ממש עם תחילתם של החיים, מגיעות גם התמיכה, השמירה, הדאגה והאהבה לסיפוקם של כל אותם צרכים. הרחם הפיזי, העוטף האולטמטיבי, ואחריו, ההורים, המשפחה, החברה שעוטפים מבחוץ, יחד עם פיתוח הכלים והיכולות, כוחות הגוף והנפש המהווים את השלד הפנימי של האדם.
שם המשחק - איזון. הלחצים דוחפים ממנו והחוצה, תפקיד הכוחות - להשיב את הנפש. לא חסרות התמודדויות אישיות ולאומיות, לא בהיסטוריה בכלל ולא בשנים האחרונות בפרט. ומהעבר השני, דרכים רבות להתמודד עם היציאה מהאיזון. אני מניח שהרוב המוחלט של האנשים בארץ כבר שמעו על (או ממש מחזיקים בכיס את) מודל מעש"ה שפיתח ד"ר משה פרחי ממכללת תל חי להתערבות ראשונית במצבי חירום רגשיים. המודל כולל הצגת מחויבות כלפי האדם שנמצא במצוקה, עידוד לפעילות יעילה, שאלות מחייבות מחשבה והבניית סדר האירוע מתחילתו ועד ההגדרה כי הוא הסתיים. את המודל אימצו צה"ל וכל גופי החירום במדינה.
את הבלימה הראשונית של מצב הדחק, הסטרט, שמגביר את עצמו, עושה השלב הראשון במודל, המחויבות. "אני איתך. אני לא הולך לשום מקום". אני ראיתי את הפעולה החיובית של אמירה והתנהגות כזאת לא מעט פעמים. במצבי חירום רפואיים, שאליהם תמיד מתלווה גם דחק נפשי, במצבי התעוררות דחק נפשיים קיצוניים, וגם 'סתם' בשגרה. גם בה, אנשים לא מעטים, מסתובבים בינינו בחוסר איזון, שורדים. במצבי דחק שבשגרה, את המשפט "אני איתך, אני לא הולך לשום מקום", לא מספיק לומר, צריך להוכיח אותו. לפעמים זה לוקח שנים.
לא סתם אנשים מחפשים מחויבות. לא סתם יש כאלו שחרדים ממנה. המחויבות היא תנאי בסיסי שנעז להישען על האחר, לפתוח, להתמסר. לתת למישהו להציץ לנו פנימה לנפש, להושיט לשם יד. כמה זה יכול להקל, כמה זה יכול להפחיד. עד שלא תווצר המחויבות, עד שלא תשכנע באמת שלה, האדם לא יוכל לצאת מהמעגל של הקושי הפנימי.
'אני איתך' אתה אומר, והיא עונה - אני לא מאמינה לך! (תרגום: בבקשה תוכיח לי!). אז תוכיח לה, תוכיח לו. שוב ושוב ושוב. עוד מבט, עוד מילה, עוד מעש"ה.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
אא"ז מו"ר ז"ל פירוש על פסוק 'ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר [היצר הרע] שואל הג' שאלות שבמשנה מאין באת כו' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו 'לעבדך ליעקב'. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו יתברך. 'מנחה הוא' המעט שבא במס"נ [במסירות נפש] חשוב לפניו ית' כמ"ש מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. 'לאדוני לעשו' ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י עושין אף מעט כמו הרבה עכ"ד. ויש להוסיף, 'וגם הנה הוא אחרינו' קאי על השי"ת [ה' יתברך] שצריך האדם להתחזק בזה כי השי"ת מסייע לאדם כמ"ש לאל גומר עלי והמעט שאדם מתחיל עוזר לו השי"ת שיוכל לגמור הכל כראוי. ונראה כי כל זה עשה אבינו יעקב עבורינו כי הוא לא הי' צריך להשתמש בבחי' עני כי הי' עשיר בזכיותיו. אבל רצה לתקן דרך של עניות לזרעו אחריו כנ"ל [שפת אמת, וישלח, תרל"ה]:
הבשורה מגיעה. עשו בדרך. 400 לוחמים חמושים על טנדרים של גמלים מעלים אבק. לא קשה לנחש מה המטרה של הכוח הזה. ממ"ד אין. הצבא לא יגיע. יעקב נדרש לתפילה, לפוליטיקה ולמלחמה. סביבו, אני מעריך, מאות אנשים חרדים המחכים למוצא פיו, נשים, ילדים, תלמידים - עובדים - עבדים. ויעקב, כך מפרשה ה'שפת אמת' בשם אביו ומוסיף, קם ועושה מעש"ה.
'לעבדך ליעקב'. כולכם איתי, אני איתכם. כולנו חלק מאורגניזם אחד. מחויבות טוטאלית.
'מנחה היא'. זה הזמן לעשות מה שצריך, גם, אם לא תהיה ברירה, למסור את הנפש.
'לאדוני לעשו'. היא העבודה נגד יצר הרע, שרובה הוא שכלי. שאלת שאילות. בירור. מה שונה בינינו ובין האויב? מדוע אותן פעולות מלחמתיות אצלי הן מוסריות? …
'והנה גם הוא'. הבניית סדר הפעולות בהיסטוריה. יש אלוהים שבחר בנו. שהתחיל את התהליך. האירוע עכשיו עובר דרכנו, תראו, אנחנו חלק מהתהליך, חלק מההיסטוריה. אולי עשו עוד יבוא אל המחנה האחת והכהו, אבל, ההיסטוריה העברית - אלוהית תמשיך, והיה המחנה הנשאר לפליטה.
כל יום, אומר ה'שפת אמת', יצר הרע מאתגר אותנו בשאלות הכתובות במשנה. מאין באת.. לאן אתה הולך.. אתה חלש, אתה תלוש, אתה פסיק בעולם. באה המחויבות, העשיה והשכל וממקמים אותנו, גם ברמה האישית, כחלק חשוב במעשה הגדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה