בס"ד
לא תפס השם 'מלחמת שמחת תורה', ו'הַשִּׁבְעָה באוקטובר' נכנס לעולם המושגים הלאומי. אבל, לפחות אצלי, תחושות המלחמה ויום השנה לתחילתה, שייכות לחג ולא לתאריך הלועזי הרנדומלי. לצערנו, אנחנו מבינים עכשיו את דור מלחמת יום הכיפורים, איך עיצומו של יום מביא איתו את הזכרונות, את המראות והריחות. היא עוד לא הסתיימה, המלחמה, ואנחנו נדרשים להמשיך מבראשית.
כולנו איפה שהוא 'על הרצף'. על רצף האבידות, הזכרונות, הפעולות, עם סך ההשפעות על הגוף והנפש. לא אעיז לכתוב על דרך אחת להמשיך מבראשית, כל אחד ואחת במצבם ובמקומם. ובכל זאת, שנה חדשה, על האתגרים והאפשרויות. ואני מבקש לעצמי כוחות. לאסוף את המחשבות ואת הרגשות, להבין איפה אני יכול יותר להיות. לבחור את המקומות בהם אני יכול לפעול, לנסות ולקבל את המקומות שלא. אילו מלחמות לנהל (ולנהל בשכל ובעוצמה!) ומה (לא) פשוט לקבל.
להוציא אור מתהו ובהו זו עבודה קשה. דורשת התמסרות. יש לנו כבר פרספקטיבה של שנה. לבדוק מה עובד ומה פחות. הזדמנות פז, אחרי ובתוך התהו ובהו, לבנות עולם.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
המשך הפסוק והארץ היתה תוהו ובהו כו' יהי אור ויבדל כו'. יש ללמוד דרך כל עובד ה' שלא יפול לבו עליו מרוב עירבוב הדעת שיש בהתחלת העבודה בכלל ובפרט כל דבר ודבר. שכך צריך להיות בתחילה תוהו ובוהו אח"כ שמתגלה הארה אמיתיות צריכין לראות להבדילו ולהפרישו מכל תערובת דבר רע כמה שכתוב ויבדל וכו' [שפת אמת, בראשית, תר"מ]:
ככה. כמו שזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה