בס"ד
תמורת כמה שקלים ונזיד עדשים וירטואלי שניתנו לנו באישון ליל [מסתכל מהצד היה מזמין משטרה] מכרנו בשעה טובה את מכונית הרנו סניק שליוותה אותנו כעשר שנים בנאמנות גדולה. איך מפרסמים רכב שאתה רוצה למכור, אבל מה לעשות, עם הגיל יש לא מעט פגמים [אני מדבר על המכונית, כן?] שאם הם לא היו משמעותיים, היא עוד הייתה מלווה אותנו שנים? מה לכתוב במודעה? עד כמה לחשוף? מה והאם להסתיר? מוכרים ממולחים ממני היו בוודאי צוחקים עלי אם היו קוראים את המודעה שפרסמתי, חושף את פגמיה לעין כל…
כמה קל לכבות. להונות, לשקר, לרמות. רק פה ושם, לשנות, מילה, קריצת עין. כמה כוח יש לַפֶּה ולמחליפה האגרסיבית שלו - המקלדת. משמאל - ימין, הורים - ילדים, מורים - תלמידים, אנשים… הבל פה אחד, מהיר, קטלני ואתה מבעיר מדורה, שורף הכל, או פשוט מכבה.
קשה יותר לומר אמת. לכבד. לזוז הצידה, לשתוק. להתגבר על הקולות מבפנים שדורשים, כאן, עכשיו, זה שלי. קשה יותר לדייק במילים, רק נשיפה קלה, להדליק. לאט, לאט, לחמם. לדבר כדי לפתוח. לשמור שלא ייסגר שוב.
יש את אלו שנראים כבויים, ויש הנראים בוערים - שורפים. אמונה לראות בכל אחד גחלת לוחשת. אומנות להיות אדם, מלווה, מדייק במילים, מעשים, מבטים. נותן מקום. נותן רוח. קלה, מדויקת. שיידלק, שכבר יאיר מעצמו, יוכל לחמם אחרים.
שבת שלום,
איתן.
במדרש [על הפסוק וכי תמכרו ממכר לעמיתך, אל תונו איש את אחיו] מוות וחיים ביד לשון - בר סירא אמר היתה לפניו גחלת ונפח בה וביערה, רקק בה וכבתה. כי חיות אלהי כשלהבת קשורה בגחלת. כן יש בכל הנבראים נקודה פנימיות. וע"י הרוח שבאדם דכתי' ויפח באפיו כו'. עי"ז יכול להבעיר הארת התורה שנק' אש שיש בכל דבר… [שפת אמת, בהר, תרל"ד]:
"חיות אלוהי כשלהבת קשורה בגחלת, כן יש בכל הנבראים נקודה פנימיות". נראה כי פשט הדברים של ה'שפת אמת' שיש רוח, שיש אור תורה, פנימיות. שהיא המרכזית ואותה צריך לגדל. ויש גחלת, גוף, משהו שפל יותר. נמוך. עם זאת, החידוש הגדול ביהדות הוא ה'מלך אסור ברהטים'. המלך, הקב"ה קשר עצמו לעמו. אלינו. השלהבת קשורה בגחלת בקשר רצוני, הכרחי. קשורה בפחם השחור. לא יכולה לבד. בלעדיה תכבה ברוח.
אז מה העיקר? הגחלת, העולם הזה, האדם, גופו, נפשו, יצריו, מחשבותיו, שאיפותיו ומעשיו, או רוח פנימית, אלוהית? שאלה מיותרת. נתינת הרוח מחיה את הגוף. הגוף נותן לרוח מקום, מאפשר לה לצאת מכלא הפוטנציאל למימוש. היזון חוזר. ספירלה. אם נשכיל לשמור עליה עולה.
אם לא נגזרה גזירת המוות, אומר הרמח"ל (דרך ה', חלק א', פרק ד') כבר בעולם הזה הייתה מתאפשרת הספירלה הזאת. זה עוד יגיע, הוא אומר, גם המתים יחיו.
עד אז, המשימה ברורה. השלהבת קשורה ותלויה בגחלת, שתהיה כבויה ומתה ללא השלהבת. אין אתה בן חורין להפטר מזה ומזה. זה עמוּס, זה כל הזמן, זה דורש. לפעמים יש תחושה שאין מנוחה. כשמצליחים, יש עונג ושלווה ו… עשייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה