בס"ד
"איך אפשר?" היא שאלה כשהמנחה דיבר על אמון. "הרי יש מגזר שלם שלוקח מילארדים ו…". המנחה, ברוב חוכמתו ונסיונו, רק ענה לה שאותו "מגזר שלם שלוקח מילארדים" יכול להיות גם המגזר שלה בעיניים של מישהו אחר…
המקום, אי שם בחור 🙂 במרכז הארץ. האירוע, מפגש לאנשי חינוך של תנועת ה'רבעון הרביעי' שבמשפט אחד, מנסה לבנות את הקומה הבאה של המדינה מתוך פוליטיקה של הכנסת אורחים, המחליפה את הפוליטיקה של הזהויות.
אמון הוא תודעה, המבטאת יחס כלפי המציאות, בו מאמין נותן האמון כי הגורם בו ניתן האמון, יכיל תכונה מוגדרת אחת או יותר בעתיד… ("אמון", ויקיפדיה)
מהי אותה "תכונה מוגדרת" שבה נותנים אמון? היא יכולה להתפרש במובנים רבים, החל מאמון במקצועיות, אמון ביכולת לשמור סוד, אמון שלא אפגע… המעגלים השונים בונים סוגים שונים של אמון. מהמעגל הקרוב אלי ביותר, אצפה, סביר להניח, לסוגי אמון שונים מאשר מהציפייה לאמון בעבודה ובמעגלים חברתיים רחבים יותר. במעגל הלאומי, בו צריך לחפש סוג של אמון מאוד רחב וכללי, התחברתי להגדרה שהוצגה בכנס - "ייחוס כוונות טובות ולא רעות".
נשמע פשוט? לחלוטין לא. כשהמנחה בקבוצה קטנה הזכירה את 'מצעד השפחות' כאקט שלא הובן עקב 'פער תרבותי', אי הכרת הספר והסדרה, התקוממתי (בלב מאוד, כלפי חוץ בעדינות). מבחינתי זה היה אקט של 'פער תרבותי' במקרה הטוב או בעל כוונות רעות במקרה הפחות טוב. אקט משפיל ומזעזע. אולי התמצית המזוקקת של ההסתה משמאל. לטענתה, כאחת שהייתה בקשר עם היוזמים, לא הייתה כל כוונה לפגיעה באשה הדתית או החרדית (שאחת מהן בתגובה מפורסמת- "אני בת של מלך"), אלא, רק להתריע על מה שנתפס כשינוי משטרי. הנה כתבות מצד זה ומצד שני, נסו למצוא את החרשים בשיח... ומצד שני, היא אומרת לי, הביטוי 'תינוק שנשבה' שגם הוא נועד להקל על הציבור החילוני ולבוא לקראתו, הוא ביטוי שנתפס פוגעני. אני רוצה לענות 'אבל…' ומבין שאין לזה תכלית. שאכן, ללא אמון של כוונות טובות, הצעקות שלנו יהדהדו רק את תיבת התהודה הפנימית, יעצימו אותה ואיתה נתבשל בתוכנו מבלי יכולת להבין ולקבל את האחר.
ביטוי חלקלק, ה'אמון' הזה. לפעמים הוא ניתן כמעט בחינם, לפעמים לוקח שנים לבנות אותו בעמל. חיסיון, זמינות, הקשבה, הקשבה, הקשבה, כבוד, ענווה תמיכה והתמדה, התמדה, התמדה, הם חלק מהכלים לבנות אמון, לשבור, ולו במעט, חומות בצורות, של עם, של אדם.
שבת שלום,
איתן.
ובמד' ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך. הוא כנ"ל שהקב"ה עשה להיות הנהגות כל הבריאה ע"י זה התרוממות שמרימין המעשים לכח השורש שלמעלה מהטבע שנק' מרום עי"ז [על ידי זה] יש להם קיום וז"ש [וזה שכתוב] רוממות אתה נוהג כו'. וז"ש קדושים תהיו כי קדוש א"ה אלהיכם פי' שכוחות שלכם דבקים בי ומצד זה אתם יכולים להתקדש כנ"ל [שפת אמת, קדושים, תרל"ז]:
אני קדוש. אני מרומם. היחיד בעולם. בואו, בבקשה, תהיו קדושים, יתאפשר קשר. תושלם תכלית הבריאה. גם אתם יכולים, אני מאמין בכם.
איך זה יקרה? אומר המדרש 'רוממות אתה נוהג בעולמך'. מייצר גודל, מייצר שאיפות, תראו את הגובה. מצד שני, מוסיף ה'שפת אמת', הקב"ה טבע בבריאה את הקשר, את החיבור שבין מעשינו הקטנים לאותה הרוממות, את הדרך מלמטה למעלה, את ההדרגה לכתחילה.
אולי זו עוד דרך להציג את תמצית החינוך. יכולה להיות לך תמונת עתיד גבוהה, יש לי אמון בך, אני יכול להראות לך אותה וגם, כל צעד שלך חשוב, כל מעשה מוסיף עוד לבנה, עוד קומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה