ויקהל - שקלים תשפ"ד

 בס"ד

משנכנס אדר... אחד כבר נכנס. את השני נקדם השבת בברכה. כשיש לך ילד שנולד באדר א', יש ויכוח בבית איזה מהאדרים הוא ה"נכון / אמיתי", הראשון או השני :) שאלה הלכתית מעניינת, את הילדים מעניין, אין מה לעשות, רק השני. 

"איך נחגוג את פורים השנה?" היא שאלה ומיד נהייתה לי צמרמורת בכל גוף. השאלה זרק אותי לפורים אחר, בדיוק לפני 28 שנה, הייתי אז בְּגִילָהּ. 'הפיגוע בדיזינגוף סנטר'. תענית אסתר, יום תחפושות. תקראו, אל תחפשו תמונות (מוזמנים לקרוא גם את הריאיון המטלטל ברלוונטיות שלו המופיע בהערת שוליים 3 באותו קישור). כמה שעות אחר כך, נכנס פורים. את הבכי המעורב ביין ובזעקות כלפי מעלה של אחד החברים, אני לא שוכח.

איך נחגוג את פורים השנה?

להתעלם מהכאב והאובדן אי אפשר. להתעלם מהנס וההצלה הגדולה עם כל ההצלות הקטנות אסור. אֵי אז בשושן נמנעה שואה גדולה. לפני כ-80 שנה, לא היה מי שימנע, ולפני 5 חודשים היא התחילה. ונעצרה. זה היה יכול להיות אסון קיומי ממש לכל אזרחי המדינה, הלחימה הייתה יכולה להיות עוד ימים, שבועות וחודשים ארוכים בתוך היישובים. היא נעצרה, כי הייתה השגחה גדולה וכי היו שם אנשים שעצרו אותה בגופם. בגופם ממש. וגם, כי אחרי ובתוך רוח מחלוקת ופירוד התחילה מנשבת רוח אחרת.

איך נחגוג את פורים השנה?

הצעתי להן לשמוח. בכל זאת. הזמנה לשמחה אמיתית. להעביר מסר של שמחה למשפחות ולאנשים ששילמו את המחיר הכבד ביותר על ההצלה הפורימית הזאת. על מניעת השואה. להעביר להם את המסר שכן, אתם רואים אותנו חוגגים, אנחנו שמחים על החיים שלנו, שמחים בחיים האלה שלנו, שקיבלנו חזרה, בזכותם. בזכותכם. אני חושב, שזה יכול לשפוך טיפת נחמה לתוך ים העצב האישי, אני חושב שזה יכול לתת משמעות גדולה לשמחים עצמם. וגם, להביא את הרוח, להיות עסוקים בבירור על מה אנחנו שמחים, למה אנחנו חיים. לחייך! אנחנו חיים! איזו שמחה! אנחנו שמחים כי יש לנו את האפשרות לשמוח! משייכנס האדר הזה, נשתדל להרבות שמחה.

'התחילה מנשבת רוח אחרת' כתבתי למעלה. חי בסרט? מנותק? לא רואה חדשות? יכול להיות. משהו זז, כולם מרגישים את זה. לוחות טקטוניים זזים לאט לפני שהם גורמים לרעידת אדמה. והם זזים. עצם התזוזה גוררת גם התנגדות חזקה של הישן וזה מה שנראה כלפי חוץ, אבל אני מאמין שהחדש בדרך. אני מאמין שאנחנו צריכים לעזור להביא אותו. שזו המשימה. שזו ההצדקה לשמחת פורים. להתבונן, להיות מוכנים לזוז קצת מהמקום שלנו, מנקודת המבט הקבועה שלנו, להפגש עם מה שקשה לנו, כאדם, כציבור, להיות פתוחים דווקא מתוך עמדה פנימית מוצקה, גרעין פנימי יציב.

לכו לשמח אנשים, אמרתי לאלו שעושות את זה יותר טוב ממני. שרצות ממשימה למשימה ומהתנדבות להתנדבות. מקווה שנתתי את חלקי למבט פנימה. שהצלחתי להזיז במילימטר את הלוח הטקטוני שלי, שאולי ישפשף, יזיז, אפילו ירעיד, גם לוחות אחרים.

שבת שלום,

איתן.

ויקהל ופרשת שקלים במדרש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כו'. שאנו רואין אחר כל החטא נתקנו בני ישראל על ידי הנדיבות. וכמ"ש [וכמו שכתב] מו"ז ז"ל כי יש נקודה בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי כלל [...] ולכן יכולין בכח זאת הנקודה לשוב בתשובה. וכן התעוררות השקלים באדר שהוא כמו אלול שנתקן לתשובה מאימת הדין. כן אדר מתוך האהבה. שימי ניסן ממשמשין ובאין. שהוא התחדשות שניתן לבני ישראל. שבחר (לו) השי"ת בנו להיות עמו וחלקו. והוציאנו ממצרים להיות לו לעם לכן חכמינו ז"ל בחכמתם הקדימו פרשיות אלו להיות התעוררות האהבה מלמטה מקודם. דכ' החדש הזה לכם. א"כ צריכין בנ"י לעורר ההתחדשות הזה כמ"ש במ"א בשם מורי ז"ל פי' הפסוק את קרבני לחמי כו' ריח ניחוחי תשמרו. שיהי' השפעה באה מכח העלאת ריח ניחוח מלמטה ע"ש. ועיקר המכוון שנדיבת בנ"י תעורר למעלה שיתגלה אהבת ה' על בני ישראל. וזה הרמז מחצית השקל שהעיקר החצי הב' הבאה מלמעלה. כי כל המצות הכל לעורר השורש למעלה [...]. והתחתונים מושלמים עם העליונים והשורש. חל ע"ז ברכה בחי' השבת ונשמה יתירה שהוא מעין עוה"ב שאין לו תכלית ולכן נק' יתירה שאין כח בכלי להכיל זאת וכמ"ש במ"א. וזה והותר וקצרתי ממיעוט פנאי [שפת אמת, ויקהל - שקלים, תרמ"א]:

שני צדדים למטבע, אומר הפתגם העתיק. אתה יכול, וצריך, אומר ה'שפת אמת', לתת את כל - החצי שלך. זו אהבה הכתובה בשיר השירים. זו אהבה אמיתית. לתת "רק" את כל הצד שלך, זה המקסימום שאתה יכול לעשות. זו הדרך של החזרה בתשובה, של ההתכוננות לגאולה. מהצד השני של המטבע נמצא אלול, המכין אותנו ליראת יום הדין, השקלים, הנתינה, האהבה, מכינים אותנו לגאולה, לחירות.

וזה מתחיל, אומר ה'שפת אמת' מלמטה, מהצד של המטבע שקרוב לאדמה, שקרוב לחומר, שקרוב לקשיים. ואז, אולי, אדר הוא לא החודש האחרון, הוא החודש שמביא את החודש הראשון. המהלך שך השנה הוא מעגלי. הוא רק נראה כאילו הוא מתחיל בניסן, בגאולה שבה בני ישראל כמעט ופאסיביים לגמרי, ש- "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון", אבל, בעומק הפנימי, מגילת אסתר מקדימה את יציאת מצרים. מגילה בה שם ה' לא כתוב במפורש, יותר מזה, הוא רמוז בשם של מלך בעל תאווה שכמעט ורצח את כל העם היהודי. מגילה של התמודדות ועבודה קשה מביאה את הגאולה שאחריה והיא גם תוצאה מעגלית של הגאולה שלפניה.

אז העיקר, באמת, הוא הצד השני של המטבע, הצד הגואל, הושטת היד האלוהית לקשר, הגאולה. אבל, שַֹם הקב"ה את עצמו במעין מגבלה 'מלך אסור ברהטים', מלך שקשר את עצמו, כדי לאפשר לברואיו להיות עצמאיים, לא לקבל נדבה, לעבוד קשה ולשלם בעצמם, חצי שקל של אהבה.