בס"ד
אז מה, לשנוא??
אפשר להלחם בלי לשנוא?
אם נשנא את האויב, נהיה כמוהו?
שנאה היא רגש עז של דחייה, התנגדות, שלילה, אויבות או אנטיפתיות אינטנסיבית כנגד יחיד, קבוצה, חפץ או רעיון. השנאה קשורה לעיתים קרובות לתחושות של כעס, סלידה ועוינות כלפי מושא השנאה, אשר מעוררת רצון להתרחק ממנו או להרע לו. אנשים שחשים שנאה כלפי אדם אחר לא מאמינים שאפשר לשנות את היחסים איתו, או את האדם בעצמו, ולכן היא מכילה בתוכה רצון לפגוע ואף להעלים את האדם השנוא [ויקיפדיה - שנאה].
אחד הרגשות החזקים ביותר. אולי הרגש שגרם להרג של הכי הרבה אנשים בהיסטוריה. מילים קשות. סלידה. עוינות. להתרחק. להרע. אי אפשר לשנות. רצון לפגוע. רצון להעלים, כמה יהודים "נעלמו" בגלל שנאה…
לצורך כתיבת הבלוג קראתי מאמר של ד"ר רינה לזר, או ליתר דיוק, "שוחחתי" עם תוכנת chatpdf שהתאמצה לקרוא את המאמר במקומי [מיומנות שצריך ללמוד]…
שאלתי את התוכנה על ההשלכות של השנאה. כאן אין הרבה חידוש. לא סתם אנחנו מחנכים לא לשנוא. מנסים להתרחק מהרגש הזה ככל יכולתנו. יותר מזה, אנחנו מתפעלים מאנשים שיצאו ממצבים קשים של עוול כשהם לא שונאים. נדמה כי אם רק הרגש הזה ייעלם - "וגר זאב עם כבש". רק שלא ישנאו אותנו [או שלפחות רק יגידו את זה], זה המינימום שאנחנו מצפים מהאויבים שלנו [ועלולים להאמין להם], גם הרעים ביותר, כדי לכונן איתם הסכם שלום כלשהו…
התרבות המערבית, המשקפת, לרוב, את המוסר הנוצרי, אותו אנחנו בולעים מגיל צעיר, לא מאפשרת לשנוא. הגיבור יהרוג או יפגע ברשע, רק כאשר המצב יהיה לחיים או למוות. אומה מערבית המכבדת את עצמה, תצא למלחמה רק להגן על חלשים [במידה ויש להם נפט], לא בגלל החובה להלחם ברע.
המאמר מלמד איך אפשר לנסות ולהתמודד עם השנאה, בעיקר עבודה עצמית המקבלת את הרגש, נותנת לו מקום ומתוך זה לנסות ולטפל בו, ובסופו של דבר, להעלים אותו. ללכת לפסיכולוג אם לא נעלמת השנאה. שאלתי, האם שנאה יכולה להיות דבר טוב? "... במקרים מסוימים, שנאה עשויה להיות טובה ולשמש כדרך להגן על ערכים חברתיים ולקדם שינוי חיובי בחברה" ענתה לי. הנמצאה במאמר זה הלגיטימציה לשנאת האחים? האם כש"הדמוקרטיה בסכנה" או, לחלופין "התורה בסכנה", יש את הזכות, או אפילו החובה, לשנוא?
"המוסר לא יעמוד ללא מקורו" כתב הרב קוק, להבדיל אותנו מדעתו של הפילוסוף עמנואל קאנט הגרמני שכתב כי המוסר מגיע השכל וההתפתחות ובוודאי הגרמנים יובילו את ההתפתחות הזאת בעולם… התורה מלמדת אותנו "לא תשנא את אחיך בלבבך". את האח אסור לשנוא. נקודה. עם האח תתמודד, תריב, תצעק, אבל שנאה, כמו שראינו, היא נזק כמעט בלתי הפיך, לכן, היא אסורה. הפסוק שאחרי "לא תשנא" הוא הפסוק הידוע "ואהבת לרעך כמוך", התורה מעמידה סולם ערכים וציווים ברורים בעניין הזה.
את אחיך לא תשנא. גם לא את הגר והתושב בארץ, אשר הוא לא אחיך. את הרע ואת נושאיו צריך לשנוא. לחזור ולזכור ולא לשכוח (ולכן אני לא אוהב את הביטוי הזה על הגירוש מגוש קטיף עם כל תוצאותיו הכואבות…). ולהזכיר לנו כל שנה, את מה אנחנו שונאים, את מה לא נוכל לקבל בשום פנים ואופן, איפה כן צריך לפחד מדרך ארוכה. את מה כן מותר, וחובה, להשמיד. נעמוד ב"זכור", נעמוד ב"יזכור", נתמלא שנאה ממוקדת, המביאה לידי מעשה. לא לשכוח. הקיץ מתקרב, את השנאה, כמו הנקמה, אמנם צריך לחמם טוב טוב בלב, אבל, להגיש קרה.
שבת שלום,
איתן.
המשך פ' זכור אחר שקלים. דהנה המצוה לזכור איבת עמלק שעיקר מחיית עמלק ימ"ש תליא בשנאת בנ"י עליו. וכשיהי' השנאה בשלימות יתמחה לגמרי. וזה הי' החטא בשאול המלך. וחלילה שיעבור בזדון על דבר השי"ת. רק כי לא הי' להם האכזריות כראוי לאותו רשע כמ"ש ויחמול. וממילא לא הי' בכחם לאבדו לגמרי. ויתכן עוד לומר כי שאול בעצמו הי' בו השנאה בשלימות. שהקב"ה צוה אותו לאבדו. אך העם לא היו בתכלית השנאה. ועניוות שהי' בשאול גרם לו. שחשב מאחר שאין בנ"י בתכלית השנאה. לא עלה על דעתו ששנאה שלו כדאי על הכלל. וע"ז הוכיחו שמואל אם קטן אתה בעיניך כו'. וקיום מצוה זו לשנוא אותו בתכלית השנאה תליא ברוב אהבה ודביקות בנ"י בעבודת הבורא ית'. כי כפי רוב התלהבות לסטרא דקדושה. כן שונאים לסט"א. ולכך אחר נדבות בנ"י למקדש ומתעורר אהבת בנ"י להקב"ה. אז בכחם לזכור איבת עמלק הרשע אשר הוא מעכב שלימות שמו יתברך ושלימות הכסא. כמאמר חז"ל נשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה שם עמלק. ולכן מלחמה כו' מדור דור. פי' שבכל דור יש הארות מיוחדים שהיו ראוין להתגלות לולי רשעת עמלק שמעכב הכל. וכל עובד ה' אשר חסר לו אותן ההארות. בוודאי נעשה לו שונא בתכלית [שפת אמת, זכור, תרמ"ו]:
לשנוא את הרע המוחלט זה מובן. אבל, תמיד עולה השאלה המציקה, מה זה יעשה לי בלב. האם את הרגש הזה לא אביא אלי הביתה? לעבודה? לחברה? האם לא אקבל שריטה בנפש?
וקיום מצוות השנאה תלויה באהבה, אומר ה'שפת אמת'. כדי לשנוא צריך לאהוב. כדי לזכור את עמלק, צריך לתת קודם את מחצית השקל. הדביקות בטוב, במוסר אמיתי, באהבת אדם באשר הוא אדם, תביא, כבר מעצמה, שנאה לרע, לחיות האדם.
הכל כתוב במפורש בתנ"ך. אם אין אהבה, קשה לשנוא איפה שצריך. והתוצאות קשות.
הכל כתוב במפורש בדברי ימי מדינת ישראל. אם אין אהבה, קשה לשנוא איפה שצריך. והתוצאות קשות.
הדרך לתיקון ברורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה