בס"ד
"זה הגרוע מכל, אני חושב. כשהסוד נותר נעול בתוכך, לא משום שאין לך למי לגלות אותו, אלא, משום שאין לך אוזן קשבת." [סטיבן קינג, עונות מתחלפות]
אם מקשיבים, אפשר לשמוע. לשמוע, את החוסר השתייכות, המבקש, בעיניי, להשתייך מחדש. אם פותחים את הדלת, הם ייכנסו. אם שואלים, באמת, אפשר לקבל תשובות. הן לא תפחדנה לכתוב, אפילו בעבודה בשיעורי 'מחשבת ישראל' על חוסר ההשתייכות. שהן לא רואות עצמן חלק. חלק מהמגזר, חלק מהאמונה. איך הכל בשבילן כפייה אחת גדולה ולא הגיונית. כפייה ללמוד במוסד דתי. איך העולם הזה בכלל, כפוי עליהן. עליית הדורות. מוכנים לפתוח, מוכנים לדבר, חסרים, לפעמים את הכלים להנהל בעולם. חסרים את האוזן הקשבת.
במפגש למורים עם הרב משה הרשקוביץ שמעתי את התיאוריה שלו על שינוי הדורות. מדור אידאולוגי שאפיין את המאה הקודמת שרוב עולם ה"מבוגרים" חלק ממנה, לבין הדור הדיאלוגי של המאה הנוכחית [לקריאת החוברת]. להבנתי, מרכז הטענה שלו, היא מהו הדחף, מהו המנוע הכללי של הנפש המביא לפעולה. הדור שלנו נדחף על ידי אידאולוגיות מגוונות, הפגנות, תיקון עולם כללי, מה שהקל עלינו גם להשתייך למשהו רחב וגדול מאיתנו. הדור הנוכחי לא פחות עמוק או אידאולוגי, אבל, הוא צריך שיקשיבו לו. צריך למצוא את מקומו שלו. המנהיג בשבילו, לא נמצא כנואם מרכזי בכיכרות, אלא, מי שמסתכל לו בעיניים. הוא צמא לפעולה ולעשייה, אבל הזרם שסוחף צריך לעבור דרכו, האדם מחפש משמעות, תמיד, הוא רוצה להרגיש אותה בתוכו, זו כרטיס הכניסה להשתייכות הכל כך חשובה לנפש האדם.
ואם מי שמקשיב זה רק החבר הקרוב, או הדמויות במסך הקטן, אם תחסר לו דמות בוגרת ואם הדמויות הבוגרות בחייו רק יסתכלו עליו בביקורת על כך שהוא לא אידאולוגי, לא רק שלא יווצר דיאלוג, יווצר קרע. כל צד ייקרע. ייסורים של נוער שמרגיש לא מובן, ייסורים של הורה החש אשמה על, לכאורה, אובדן הדרך של הדור הבא.
כן, הם דור הטיק טוק, התנהגות רדודה ושריפת הזמן, כן, הם דור הקרבת הנפש. אין התנהגות אחת פוסלת את השנייה וגם לא מחפה עליה. יש בעיות עם ה'טיק טוק' למינהו. בעיות שצריך להתמודד איתן בנחרצוּת. להתחיל קודם להבין את השוני ולהקשיב. להקשיב באמת. להכיר. לאפשר תנועה גם מלמטה למעלה, לשנות אותנו לתנועה הדיאלוגית, כדי שאנחנו, ההורים והמורים, נקבל את ההקשבה שגם אנחנו רוצים, שגם אנחנו צריכים.
שבת שלום,
איתן.
בפסוק מאת אדנים למאת הככר. ולכאורה איפכא הול"ל [הווא ליה למימר = היה לו לומר] מאת הככר למאת אדנים. ונראה שכל הבנין למעלה הוא כפי הנדבה שנמצא בלבות בנ"י. ולפי שהי' מאת ככר לכך הי' המלאכה מאת אדנים. וכמו כן למטה נמצא כפי שהוא בשורש שזה ענין מחצית השקל כמ"ש במ"א. ולכן כתיב מאת אדנים כו' ואח"כ כתיב ככר לאדן [שפת אמת, פקודי, תרמ"ו]:
מקשה ה'שפת אמת', הכתוב הפוך. כאילו האדנים, אדני הנחושת עליהם בנויות דופנות חצר המשכן קונים את הכסף. כאילו הכסף הוא זה שחשוב. וכן, עונה ה'שפת אמת', הכסף, הכיסופים, הרצונות, הנדבה שבלב בני ישראל היא העיקר של האדנים, של היסודות לבניין שבו תתגלה השראת השכינה. אומר הקב"ה, אני קודם מקשיב ללב שלכם, לרצונות שלכם ואני רואה שם רצון לבנות בית להשראת השכינה, אני רואה כמה אתם רוצים קדושה. ו-"הופ" נהיו אדנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה