בס"ד
זהירות עכבר!!
מילה מוזרה. עכבר. לא משנה. יש הרואים בה חיה חמודה ויש הרואים בה מפלצת המתגנבת בלילות (במיוחד בלילות שהבעל לא נמצא…). על זה אפשר להתווכח, אבל עכב"ר זה כבר משהו אחר. עכב"ר. עייף, כועס, בודד, רעב. ויש המוסיפים שהעכבר ב"א, בושה ואשמה. במצבים אלו אנחנו לא במיטבינו. אנחנו מקבלים החלטות ומתנהגים לפי מנגנוני הגנה או מנגנוני התנהגות אוטומטיים שפיתחנו בעבר. אלו שטרם עצבו באופן מודע את המנגנונים האלה, שלא זכו שידריכו אותם למנגנונים מעצבים, משמרים, או שהתעצבו בהם מנגנונים הרסניים, נמצאים בסיכון מוגבר להתנהגות סיכונית. תוסיפו על זה מתחים של מלחמה המביאה איתה פחד קיומי, חשש לפגיעה בקרובים, שיבוש סדר יום, פינוי מהבית… ותקבלו כר נרחב להתפתחות של מצוקות ובעיות שאת אחריתם עוד קשה לשער.
אני מאלה שצריכים להבין. שמאמינים בזה שאם אני יודע מה עובר עלי, קל לי יותר להתמודד. קל לי יותר לאמץ הרגלים ודפוסי חשיבה המתיישבים לי עם השכל. ומתוך כל ה- עכב"ר ב"א, חשבתי אתמול על העייפות. לכאורה, הקלה מבין כולם. לך לישון מוקדם וזה יעבור. אז קודם כל, מומלץ, לפעמים, זה באמת כל כך פשוט. ולפעמים אתה קם עייף כי התעייפת מ…, כי מדובר בעייפות עמוקה שהשינה שיכולה להעביר אותה, היא לא שנת לילה. עייף מהלחצים, עייף מלהלחם, מהתמודדות שבסופה אתה מוצא את הראש שלך בקיר. שוב ושוב. אם קמת עייף, תחשוב, ממה אתה עייף, מה חסר לך. באופן פרדוקסלי, תחשוב, איזו פעילות נמרצת, אהובה, מרגשת, טובה לנפש, תוציא ממך את האנרגיות ו… תתעורר.
עייפות לאומית היא החשש הגדול שלי היום. ויש לה סיבות טובות. חטופים, הרוגים, מפונים, כלכלה, ערכים, לחץ בינלאומי, חרדות… עייפות לאומית היא, בעיניי, סכנה קיומית. הפסד לטרור. נראה, כי העייפות הלאומית נמצאת באותם המקומות בהם היא הייתה כבר קודם. פוגרומים, מזוויעים ככל שיהיו, יכולים לעורר ממנה רק עד גבול מסוים, העייפות חוזרת. אני שם לב שחיילים חוזרים ערים לגמרי אחרי עשרות ימים ללא שינה, העורף, בחלקו, עייף, והמנהיגות? אני חושש…
למצוא עשייה. למצוא כוחות, אפילו במקומות שלא הורגלנו בהם, במה שהורגלנו לראות ככוחות אחרים, מסוכנים, ששייכים למישהו אחר, ששייכים, אפילו, לאויב. אחרי למידת הערכים, התרומות, הנתינה וכל הדברים ה"ישראלים", לדעת, גם, להצביע על הרע, לזהות אותו, ללמוד להלחם בו, לשנוא אותו, להשמיד ולהרוס. אני מוצא שעוד לא הפנמתי, שאני עוד לא מודע לכל מה שקרה ב7.10. לעוצמות הרע, לעוצמות הגבורה. ביום יום אני משתדל לדבר ערכים של נתינה ואמונה. וגם, לפעמים, אני חוזר למידע, לסרטונים, לכאב, לגבורה, כדי לשמור על האש, שיודעת לחמם, וכשצריך, יודעת גם, לשרוף.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
כלה גרש יגרש. י"ל [יש לומר] הפירוש שאחר העבודה במצרים היו בנ"י יגיעים מאוד. כמ"ש בזוה"ק [כמו שכתוב בזוהר הקדוש] ויהי בשלח שהיו שבורי לב מרוב היגיעה ע"ש. לכן הבטיח השי"ת כי המצריים יגרשו אותם. והוא ללמוד הבטחה לכל אדם. שאף שנתייגע נגד היצה"ר [היצר הרע] וניטל הכח ממנו. יוכל אח"כ לעשות בכח היצה"ר עצמו. וכמ"ש וקוי ה' יחליפו כח. והבן. וכ"כ בכל לבבך בשני יצריך שאח"כ מסייע גם הוא כמ"ש זוה"ק ואתחנן ע"ש [שפת אמת, בא, תרל"ד]:
אפילו לצאת אין כוח. גם אחרי 210 שנות עבדות בהם אתה חולם כל לילה על הפסקת השיעבוד. עבד נמצא בשיאה של עייפות מנטלית, לא נשאר לו הרבה מעצמו. הקב"ה מצווה על משה איך להוציא את בני ישראל ממצב העכב"ר ב"א שלהם. מוציא אותם ממצרים (המייצגת את כל האנושות) קודם כל מבחינה רוחנית, משנה להם את ראש השנה, משנה להם את ספירת הזמן. נותן להם להתעסק במצוות.
מצוות של דם. הם ייעשו בבית פנימה, כשבחוץ, יישפך לא מעט דם אחר, אבל על ידי הקב"ה. זו דרך להעלותם ממדרגת העבד, תתחילו לקחת אחריות כבני חורין. אבל, אומר ה'שפת אמת', זה לא יספיק. הם לא ייצאו רק בכוחות עצמם. הם זקוקים לזה שהמצרים יגרשו אותם, משמע, שבני ישראל יוציאו ממצרים, כמו את הזהב המצרי, ככה גם את כוחות הרוע של מצרים. "וירעו אותנו המצרים" - עשו אותנו רעים. כי הכל מאמת ה' ונכון להשתמש בכל הכוחות.
כמו הזהב, גם כוחות "הרע", שגם הם מגיעים מה', צריכים לעבור זיקוק. הזהב שימש לעבודת העגל והושמד על ידי משה ואותו זהב בדיוק שימש גם לעבודת המשכן ולימד על תרומה ונדיבות הלב של בני ישראל. "קווי ה' יחליפו כח", אם תהיו מחוברים לקב"ה, לערכים, לאמונה, לטוב, תוכלו, בשעת הצורך, להחליף ולהשתמש בכוח הרע מבלי להיות רעים, אלא, דווקא, לצאת סוף סוף ממצרים, לצאת מהשעבוד החיצוני, השעבוד הפנימי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה