שמות תשפ"ד

 בס"ד

בָּא מָוֶת - אֵשׁ. 

אֲבָל הַסְּנֶה, 

נֶאֱבָק. אֲנִי אוּכַל,

לֹא אֻכָּל. 

קְצָת נֶחְרַךְ 

בַּקְּצָווֹת,

כְּוִיּוֹת,

כּוֹאֲבוֹת!

וְחִיּוּךְ, פְּלִיאָה, כְּמוֹ יֶלֶד,

(וְאִם נוֹדֶה, אָז גַּם דִּמְעָה),

נִדְלְקָה כָּאן - אֵשׁ,

גְּדוֹלָה.

אוּלַי, נָבִין הַפַּעַם,

אֵיךְ לֹא יִבְעָר,

הָעָם.

מאז ומתמיד אהבתי אש. רבים מלילות הקיץ של הנעורים העברתי מולה. וינטו משבט האפאצ'י, שגם הוא ליווה אותי באותם הימים, אמר שזה לא טוב לבהות באש, אתה מאבד את ראיית הלילה והאויב יכול להפתיע. אבל אני לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים.

יש ימים של אש בוערת, בהם הכל אפשרי. וימים שאתה בקושי גחל, לא תמיד מודע. לא תמיד אתה יודע כמה אתה מקווה שיגיע מישהו, משהו שינשב קצת רוח ושהיא תחזור לבעור בך. תמיד רציתי אש, מבקש לדעת להשיב את הרוח.

לשחק באש, בעוצמה האדירה הזאת, זה מסוכן. כבר 4,000 שנה שמדי תקופה אנחנו נשרפים באש. של אחרים, של עצמנו. יודעים גם לבנות באש, אבל, איך עוד לא למדנו לזהות אש שורפת. איך לא למדנו כמה זה מסוכן להיות שאננים, להיות בעלי גאווה כשיש לך גפרור ביד והאוויר רווי אדי בנזין. איך לא למדנו להפריד בין אש כבשני הבניין לאש כבשני אור כשדים, אושוויץ ועזה?? מה חשבנו כשהדלקנו אותה בעצמנו, ועדיין, שלא נתבלבל, אנחנו הולכים עם הגפרור ביד, לא תמיד נזהרים.

בדם ואש יהודה נפלה. 

לא נשכח להם. לא נסלח. שפוך חמתך אל הגוים.

נַכֶּה בחזה על חטאי האש שלנו.

בדם ואש יהודה תקום.

בתנאי, שנשכיל, לעבוד עם האש, לנשב, כמו שצריך, את הרוח.

שבת שלום ובשורות טובות,

איתן.

בלבת אש. כי האש יש לו כמה בחינות כדאיתא [כמו שמובא] בזוה"ק [בזוהר הקדוש] וארא וכמה דוכתי. כי אש שמבחוץ ולמטה שורף. ואש הפנימי שמרומז על אספקלריא המאירה אינו שורף. ובזה האש נראה למרע"ה [למשה רבנו עליו השלום]. ולכן לא נשרף הסנה. וז"ש המראה הגדול הזה. וכדאיתא במד' כדי ללבבו שהראהו האש הגדולה שבשעת מתן תורה. ובאמת א"י לבוא לאש הזה קודם אש שלמטה. וגאולת מצרים הי' באש השורף ובו נכלו המצרים. ואח"כ זכו למתן תורה לאש הפנימי. וכ"ז הראה הקב"ה למרע"ה כי תכלית האש הוא כח הפנימי הנ"ל וזהו בלבת אש פנימיות האש כנ"ל [שפת אמת, שמות, תרל"ה]:

הקב"ה נגלה [גם] באש. שכמו כל דבר בבריאה היא נייטרלית. המקבל קובע את ערכי הטוב והרע. את התוצאה. הקב"ה נגלה למשה בסנה. שיח מדברי קטן ולא מרשים. לימד אותו על כוחה של אש פנימית. על הפוטנציאל הגלום שלה. לך עם האש הזאת ולא תשרף. לא תפגע גם כאשר תהיה אתה בתוך סערת אש גדולה על הר סיני, תצא משם הגדול בבני האדם. תלמד את בני ישראל את סודהּ של האש. היא יכולה להתלקח בכם, לעוצמה גדולה. היא יכולה להתלקח אפילו בתוך הברד ולפגוע רק באויבים. 

וגם, עוד יישרף העגל, עוד תבער בם אש ה'. עוד יעברו דורות רבים שאש הסנה, סיני ואש התמיד ילהטו בנו בגדוּלה שאין דומה לה. יהיו דורות שנבעיר בעצמנו מחסני תבואה, שנעלה באש השמיימה. אם נשכיל, נזכור, את מה שהראה הקב"ה למשה אז בסנה. תכלית האש, אומר ה'שפת אמת' הוא כח הפנימי. אם יש לך אש, לך ותבנה. אם יש בך רוח, את האש הזאת תבעיר.