בס"ד
קצת רגיעה, לכאורה, במחלוקות הפנימיות הגדולות שלנו. לכאורה. עוד ניצוץ קטן השבוע בענייני הוועדה לבחירת שופטים וכל מה שמעט נרגע, שוב מתלקח. הראש מתפוצץ מעוד דריסה ועוד דריסה של מה שמכונה 'דמוקרטיה'. צביעות גדולה והשחרה של כל אדם, של כל מהלך בשם 'הצדק' שעולה מעל כל יכולת שיפוט אובייקטיבית והסתכלות אמפטית על הצד השני.
כן, צריך להאמין שהצד השני מבטא (גם אם בצורה קיצונית ולא נקייה) ערכים גדולים שיש להם מקום. כן, צריך להאמין, שהצד השני מרגיש את אותן התחושות. להזכר שאנחנו בדור גדול שבו ערכים ישנים מתפרקים וחדשים מתהווים. אבל זה לא פשוט. וגם, אם נגיד, הצלחנו. חיים באמונה הגדולה הזאת, מה ישתנה? נפסיק את המחלוקת? 'נזרום' עם השינויים בלי להביע מולם דעה נחרצת?
אנחנו חיים בחברה. מקום עבודה. קהילות. החיכוכים מובנים בעצם ההגדרה של המושגים האלה. לפעמים המחלוקות קשות ועקרוניות, לרוב, אם נבדוק טוב, ההבדלים לא כאלו גדולים. ליהודים, שתפקידם בעולם להביא אחדות, יש אתגר גדול להתגבר על מחלוקות. את המחלוקות יוצרים אנשים, את המחלוקות יכולים לפתור אנשים. אנשים שמסוגלים להבין מחלוקות, אנשים שמסוגלים גם להתעלות מעל המחלוקת.
השבוע, במלאת שלושים יום לפטירתו של חמי, הלל כהן ז"ל, שהיה, ביד אחת, מבקר פנים חריף שידע להעביר ביקורת, וידע, ביד השנייה לחבר אליו אנשים ולחבר אנשים אחד אל השני, כתבתי את הדברים הבאים בעקבות לימוד ב'שפת אמת', מתמצת את עיקרי הדברים (מה שקרה במשפחה, נשאר במשפחה…:)
במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים זו מחלוקת שמאי והלל ושאינה לשם שמים מחלוקת קרח כו' [...] כי בודאי יש מקום לחילוקי דיעות שנמצא בבנ"י, כמ"ש כשם שאין פרצופיהם שווה כך אין דיעותיהם שוות. והענין עפ"י מ"ש אא"ז מו"ר ז"ל על המשנה אם אין אני לי מי לי. כי כל אדם נברא לתקן דבר מיוחד שאין אחר יכול לתקן וכן בכל זמן וזמן מיוחד תיקון אחר. עכ"ז כשאני לעצמי, מה אני? שצריך כל אחד לבטל חלק פרטי שלו אל הכלל ע"כ דפח"ח. וענין זה נוהג בעולם שנה נפש. [...]. וכמו כן בנפשות כל נפש יש בו ענין מיוחד ובנ"י הם הכלל. אעפ"כ בבנ"י עצמם יש ג"כ צדיק הכולל כל הפרטים כדאיתא שיהי' יודע להלוך נגד רוחו של כל אחד [...] וכמו כן הגם כי המחלוקת צריך להיות שכל אחד יאמר דעתו אבל הכל כדי שיהיה אח"כ אחדות אחד. [...] ואז מתקיים כמ"ש עושה שלום במרומיו [...] והנה במשנה סופה להתקיים וביארו בגמ' במחלוקת שמאי והלל מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים למה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם שנוחין ועלובין היו ע"ש בעירובין... [שפת אמת, קרח, תרמ"ז].
מותר שתהיה מחלוקת. חובה שתהיה מחלוקת. ללא מחלוקת לא ניתן לברר את דבר ה', האחד, הכולל, הנקלט אצל כל אדם באופן קצת שונה. "אם אין אני לי" אם אני לא משתמש בכוחות שלי, לתקן את מה שאני יכול וצריך לתקן, אז "– מי לי?". אין מי שיעשה את זה. ויש מתנגדים. בדרך כלל לא בגלל שיש כאן מלחמה בין טוב לרע, אלא, התנגדות הנובעת מאותו השוני. ואז, יש להכנס למחלוקת. חובה להכנס למחלוקת. אין לך שום זכות לוותר על החלק שלך. אתה מייצג בו משהו שחייב לבוא לידי ביטוי בעולם.
יצר הרע אומר 'תדרוס'. האמת אצלך, תעשה הכל כדי שהצדק שאתה מייצג ינצח. צא למחלוקת בלי פשרות. לא יכולות להיות פשרות מול האמת. יצר הרע אומר 'עזוב'. אני עם האמת שלי. ואם יש מתנגדים, זו כבר לא אשמתי שהדברים לא נעשו. אני לא אלכלך את הידיים במלחמות האלה. אני רודף שלום. לא בנוי למחלוקת.
"וכשאני לעצמי – מה אני", 'לעצמי' משני צדדים. הגאווה הפסולה והענווה הפסולה. אם אני לעצמי, מה אני. בשביל מה נבראתי. לא צריך אנשים למלחמות עולם, משמידי כל, מחרחרי ריב, שמנופפים באמת שלהם כאילו היא היחידה וגם לא צריך את אלו ששותקים. יושבים בצד וחולמים חלומות על האמת הלא ממומשת שלהם.
אז מיהי הדמות הרצויה? " שצריך כל אחד לבטל חלק פרטי שלו אל הכלל" המשמעות של 'לבטל' בלשון חז"ל היא לתת. אני לא מוחק את עצמי, אלא, נותן, משתף את החלק שלי עם הכלל. יודע שאני בורג קטן ומאוד חשוב במכונה הגדולה. אסור לוותר עליו, אסור לשבור את המכונה. ה'שפת אמת' משרטט את תכונת הדמות הזאת. "שיהי' יודע להלוך נגד רוחו של כל אחד [...] וכמו כן הגם כי המחלוקת צריך להיות שכל אחד יאמר דעתו אבל הכל כדי שיהיה אח"כ אחדות אחד". מישהו עם טביעת עין חדה, שיודע להבין את רוחו של כל אחד וגם להלוך נגדה (בלשון התנ"ך 'נגד' זה ביחד עם מישהו 'עזר כנגדו'), לצעוד איתה, לתמוך.
נסכם. אי אפשר בלי מחלוקת. מחלוקת היא מסוכנת. צריך למנות אנשים שיידעו לנהל אותה כמו שצריך. בואו נמציא מקצוע. נקרא לו, נגיד, מבקר פנים. דרישות התפקיד: חריף, חד עין, (שלפעמים מביך אותך מזה שהוא מכיר אותך כל כך טוב, אפילו איזה אוכל אתה מעדיף...) לא פוחד להכנס למחלוקת ותמיד נדמה לך שהוא מכיר אותך כל כך טוב, אפילו שהוא מבוגר ממך בעשרות שנים, תמיד נדמה לך, שבסופו של דבר, הוא בצד שלך.
ובסוף, גם צריך להחליט מה עושים. כשכולם מביאים קולות שיש להם חלק בעולם, כולם 'דברי אלוהים חיים', אנחנו עלולים לחיות בכאוס ללא ערכים ברורים. "והנה במשנה סופה להתקיים וביארו בגמ' במחלוקת שמאי והלל מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים למה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם שנוחין ועלובין היו..." מעבר לכך שהם היו נוחים במידות הנפש שלהם, בית הלל הביאו גם את דעת בית שמאי המחמירה בדרך כלל, הנחרצת יותר ורק לאחר מכן את דעתם.
נקבעה הלכה כבית הלל. הלכה היא דבר חותך, פסק. ודווקא מתוך ה'חיתוך' הזה, נשמעו הדיעות המנוגדות ולא נמנעו להתחתן אלו עם אלו…
שנדע לחלוק נכון בתוכנו, בקהילה ובעם.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה