בס"ד
כל כך הרבה מתח השתחרר לאחר פרסום תוצאות הבחירות. כמו קפיץ שנמתח ונמתח והשתחרר פתאום. הוא נמתח עם כל החלטה של הממשלה המסיימת עכשיו את ימיה, עם רוב פסיקות בג"ץ ועם אינספור התבטאויות בתקשורת שעולות מהן צביעות (דוגמה בסוף הפוסט), גזענות והסתה (אחת מהדוגמאות החריפות), שיוצאות או נכתבות בשיא הטבעיות ועוברות להן ככה בפריים - טיים מבלי שיקום נגדן קול זעקה. נכון, זה לא ישתנה כל כך מהר, אבל העם בחר לתת הזדמנות לממשלת שינוי…
כל כך הרבה תסכול התפוצץ לאחר פרסום תוצאות הבחירות. תחושה של חוסר ייצוג. "לא סופרים אותי". אי וודאות גדולה לגבי העתיד (יש עתיד?) שנראה פתאום מפחיד ומאיים. ניסינו לשנות, ניסינו להתחבר, רצינו להביא למדינה עתיד טוב יותר, להצעיד אותה קדימה, לחבר אליה את העולם.. ומה יהיה עכשיו??
האם הגשר אפשרי? אני מאמין שכן. באחריות מי לבנות אותו? באחריות כולם. הקואליציה, האופוזיציה וכל הבוחרים. חברי הממשלה שייבחרו מחויבים לבוחרים שלהם. מחויבים להבטחות שלהם. לההתפוצצות בהצבעה לסמוטריץ' ובן גביר יש רקע במה שקרה פה בשנים האחרונות והם מחויבים להוביל את הקו שלשמו הם נבחרו - 'מה שאתה מצביע, זה מה שאתה מקבל'. אבל הם, והליכוד, לא דיברו רק על מלחמה בפשיעה, בטרור וקידום הבנייה בהתנחלויות. הם דיברו, הם זעקו, על הדרה של ציבור שלם, על דריסה מכוונת שלו. ומבחינתי, גם זו הבטחה שהם צריכים לקיים. אנחנו קודם כל עם ישראל, אחר כך יש לנו גם זהות של קיום (כך וכך) מצוות. יהדות היא לאום. אני מאמין שחלק גדול מעולם הערכים שלהם, במיוחד בתחום הביטחוני, אפילו קידום ההתיישבות, נועד לשפר את מצבם של כל האזרחים, אבל, מעבר למדד ההצלחה בקיום ההבטחות, הם, מבחינתי, יימדדו גם בדרך. בנחישות, אבל גם בהסברת הפנים, בהושטת היד, גם אם היא לא תמצא תמיד יד אחות.
מתוך כל נאומי המפסידים, אלו שלקחו אחריות ואלו שפחות, נגעו בי רק דברי מנסור עבאס. שֵמְסָכֵּן את מעמדו ואת בטחונו כדי להוביל דו-קיום אזרחי שייטיב עם כולם. שמעתי דברים שיוצאים מהלב, כמו שלא שמעתי אצל אף פוליטיקאי יהודי. הושטת היד אליו ואל הציבור הערבי בכלל, הייתה אחד הפספוסים הגדולים בבחירות הקודמות ומבחינתי היא תהיה אחד המבחנים הגדולים של הממשלה הבאה.
גם אנחנו, ההורים, המורים, היינו פעם תלמידים. הבחירות שלנו בחיים הביאו אותנו למה שאנחנו. הגענו לתפקיד אותו אנחנו ממלאים עם קצת פחות דמוקרטיה. ויש לנו כוח. ונכון, אנחנו עושים 'הכל לטובתם', גם אם נראה להם אחרת. לכאורה. ופה המבחן. אם לא שכחנו את הימים שישבנו ב'אופוזיציה'. שנחנקנו, שהיה מעיק. הגיל. ההורמונים. הסערות הפנימיות. לא מבינים אותי. האם אנחנו מסוגלים להרים את המבט מעל כוס הקפה, אל מה שקורה בצד השני של הלוח (ובשביל מה קיבלנו עיניים בגב??), אל מה שקורה במסדרון ובפינות החשוכות. לא רק אם למדנו לזהות את מבטי הקושי, אלא, אם אנחנו מוכנים גם להישיר אליהם את המבט שלנו. לעצור רגע. להשקיע זמן. ולנסות, ולו במעט, להסיט את שטף הבלבול הזה. לתת לו לצאת, לזרום, להיות גלוי יותר, נוכח. רואים אותי. אני כבר לא ממש ב'אופוזיציה'.
והנה אברהם אע"ה הי' בו ב' הענינים כי מקודם היה בכלל בני נח וקירב כל הברואים להשי"ת כפי היכולת כמאמר המדרש אחות לנו שאיחה כל באי עולם להשי"ת. והי' זה בחי' יחוד ה'. אח"כ אמר לו השי"ת לך לך פי' לבחי' המיוחדת לך שהיא אומה הישראלית המיוחדת לה' בכל המעשים והדקדוקים ע"י המצות והיא בחי' התורה שנקראת דרך כמ"ש חז"ל ע"פ אשר לא הלכו בה כו'. ואמת שזה נוהג בכל איש ישראל כמאמר חז"ל מקודם יקבל עליו עמ"ש ואח"כ עול מצות. וכל מצוה צריך לעשות בהתבטלות לכלל ישראל כמו שאומרים בשם כל ישראל כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. וקבלת עומ"ש ויחוד ה' צריך להיות בכלל כל הבריאה לבקש שיתגלה כבודו ית' במהרה להיות ה' אחד ושמו אחד [שפת אמת, לך לך, תרל"ז]:
קודם היה אברהם בכלל בני נוח, אומר ה'שפת אמת'. 'קודם' מציין לוח זמנים. קודם בן נוח, אחר כך קיבל פנייה מהקב"ה לייחוד העם העברי. אפשר לומר שאברהם יצא מגדר בני נוח שהוא היה חלק ממנו בעבר אל העתיד העברי. אבל 'קודם' מתאם גם שכבה בנפש. אני קודם בן נוח. מחובר לכל מי ששונה ממני. לכל מי שיש לו איתי מחלוקת גדולה. מאבק איתנים. הם חלק ממני למרות שאני לא מתבייש לשבור להם את הפסלים, את כל האמונות והערכים שלהם. על הקומה הזאת, אני גם בן לעם העברי, שיש לו ארץ מיוחדת, שפה מיוחדת, תורה מיוחדת.
יש לנו חיוב וייחוד בקבלת עול מלכות שמיים, דקדוקי מצוות וכל אלו בהתבטלות ל'כלל ישראל', כל כלל וקהל ישראל. לאומיות מופגנת. ארץ ישראל השלמה, הר הבית, מקדש, תלמוד תורה. ובתוך זה, אומר ה'שפת אמת' יש לכלול גם את כל הבריאה. להיות חלק מהבריאה היא הקומה הראשונה, הקודמת בזמן והקודמת בנפש לעם ישראל. ולכן השכבה השלישית היא שכבת 'גילוי כבוד ה' להיות אחד ושמו אחד'. וכדי שהשכבה הזאת תתגלה, צריך כבר בזמן ההופעה של שכבת הלאומיות השנייה, להבין מה המטרה. לאן אנחנו חותרים. גיוס כלל ישראל, להבראת כלל העולם.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה