בס"ד
לא רק אשה
פוחדת
מנחש.
נושך עקב.
מאחור.
מפיל סוס, מפעפע
ארס לא עוזב (שנים).
שקט!
וכי יש נחש ממית??
לא בבית ספרנו!
שים אותו על נס!
נוצץ!
נחושת!
וראה הנשוך,
כי הרמת עיניים
לראות,
פתחת לב
להבין,
וחי.
סדרת כתבות מטרידה מאוד, בלשון המעטה, ותגובות, חלקן מטרידות לא פחות, התפרסמו השבוע בנושא הטרדות מיניות באולפנות של הציונות הדתית והחרד"לית. אני רואה חובה להגיד דברים ולהביע עמדה כאיש נשוי, כאב לילדים, כמורה באולפנה ובעיקר, כאדם.
כל דבר צריך להיעשות בשיקול דעת. לכל מטבע שני צדדים, לְחֶבֶל שני קצוות וצריך להיזהר כשמדברים ו…. אבל, כשעל המאזניים נשקלים הלגיטימיות להכרה בפגיעה, שהיא היא הראשית של תהליך ההחלמה של הנפגעות והנפגעים ואחד מהכלים לנסיונות למניעת הפגיעה (העצמית, של אחרים) הבאה, אל מול סכנה להכללה, שם רע למוסדות ולציבור וכד' אין לי ספק לאן המשקולת נוטה.
נכון, זה קשה לצפייה. זה בוער בין כאדם, זה קורע אל מול המאמצים היום - יומיים לחנך, לשמור ולהגן. אבל, צריך להביט למציאות בעיניים, ולומר - לא עוד. ואין פשרות. ואין הסתרה. ואין פינות אפלות שלא רואות את אור השמש. לא נסתיר מכם, הנוער, לא את העובדות, לא את דעתנו, לא את כל היופי שיש בעולם הזה, בנושא הזה, ולא את דמותו של הנחש. שתמיד יהיה שם. מחכה בחושך, אלף תכסיסים לו, צריך גם אותם ללמוד, כי כוחו גדול בגלל שגם הטוב הפוטנציאלי הוא גדול. נדבר, נחנך, באומץ ונקווה שתראו בנו דמויות ללמוד מהן, להישען עליהן, שאפשר לגשת. שתרגישו כמה אתם לא לבד גם כשנדמה לכם שאין אדם בעולם שיבין.
וגם, שלא תפחדו לעמוד מול קולות אחרים, שמנסים לטשטש, להסתיר, שמבלבלים בין צניעות ראויה לבין מסר סמוי שגורם לשתוק, שמביא לשיתוק. גם (ובעיקר) אם אותם אנשים הם גדולים וחשובים. אני מאמין שדווקא מתוך הגילוי, שדווקא מתוך השבר, יכול לבוא אור גדול, אם נדע לחנך, אם נדע לשמור. אנחנו יודעים כמה האור אצלנו גדול מהחושך, כמה אנחנו משקיעים אינספור שעות וימים ולילות בחינוך לטוב. יש לא מעט ללמוד מאיתנו. מסדרת כתבות כאלו ואחרות, אני לוקח על עצמי רק לנסות להשתפר יותר וללכת לאור קריאתו של בן גוריון המעטרת את בסיס בה"ד 1 של הכשרת קציני צה"ל (המשפט המודגש):
"לא די שיידע המפקד את מלאכתו, עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו…שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם - אזי,
תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך" (דוד בן גוריון).
בפסוק עשה לך שרף כו'. במשנה וכי נחש ממית כו' מחי' אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים מתרפאין. וקשה הי' צריך להיות הסתכלות לשמים בלבד למה נחש נחושת. אכן באמת הי' הנחש מסוגל לרפואה זו ששם הקב"ה בו רפואה זו וכמ"ש רמב"ן ז"ל שדרכו של הקב"ה למתוק מר במר לכן אף שדרך הטבע מי שנשוך מכלב ורואה אותו מזיק לו יותר שם הקב"ה כאן להיפוך שע"י הראי' יתרפאו ע"ש. אעפ"כ זה הרצון שבהיותו עוסק ברפואה הגשמיי יסתכל ויהי' לבו לשמים ע"י שמיישב עצמו וכי נחש מחי' וזה שאמר מסתכלין ומשעבדין לבם. פי' אף שהם רחוקים מעולם העליון ועוסקים בטבע אעפ"כ ישעבדו לבם פי' להסתכל לשמים ולהראות שחפצים לצאת ממאסר עוה"ז והטבע ולהתדבק בו ית'. וזהו עשה לך שרף הוא התלהבות האדם לדבוק בו ית' כנ"ל [שפת אמת, חקת, תרל"ו]:
אם העניין של נחש הנחושת הוא כיוון הלב לשמיים, מקשה ה'שפת אמת', הרי שפסל הנחש עלול לגרום בדיוק להיפך, להסטת המבט מהשמיים, אל פסל מעשה ידי אדם. ועוד, איך יכול העיסוק בפוגע, בנחש, לרפא את הנפגעים מאותו נחש עצמו.
הרמב"ן מפרש כי 'דרכו של הקב"ה לִמְתוֹק מר במר'. מתוך תפיסה של אחדות. להראות כי המקור של הטוב והמקור של הרע הם אותו מקור ואסור לנו להתבלבל מול התפיסה הנוצרית של הדואליות. ומוסיף ה'שפת אמת' כי דווקא העיסוק ב'נחש' יכול להביא ליישוב הדעת, למחשבה על המקור שלו, על הסיבות לחטא, על איך אפשר לתקן. 'שים אותו על נס' מצווה הקב"ה את משה. אני לא מפחד מפרסום שלילי. תסתכלו טוב טוב על הנחש, שם נמצא המוות, שם גם נמצאת הרפואה.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה