בס"ד
הימים הקסומים שבין יום הכיפורים לסוכות מאפשרים לנו לקחת את הרגשות, הלקחים והתובנות מיום כיפור ולהתחיל להטמיע אותם ב-364 הימים שבהם אנחנו בני אנוש. להמשיך בבחינת הלב. מה לקחתי מיום הכיפורים הזה? איך הבנתי את הסיפור של החיים שלי, באילו מילים ובאיזה צבע של דיו אני רוצה להמשיך ולכתוב אותו. את המוטיב הזה של כתיבה בספר הרגשתי השנה יותר מתמיד. פחות חשבתי על אותם ספרים גדולים בהם הקדוש ברוך כותב וחותם. הצלחתי השנה קצת יותר לראות את הספר שלי. את מה שאני כתבתי.
כשמסתכלים באלבומים ישנים (וככל שהם ישנים יותר…) התחושות מעורבות. זה מצחיק, זה מביך, מעלה געגוע, זה צובט… העבר שלך נמצא לפנייך בתמונה וצבע וחיים וברורים ואתה יודע טוב גם מה נמצא מאחורי התמונות. מה חשבת אז, באיזה מצב נפשי היית, האם אתה גאה באיך שהתמודדת באותה תקופה, האם יש חרטות שמכרסמות את הלב, ההזדמנויות שלקחת בשתי ידיים וגם אלו שהוחמצו… בזמן הוידויים השנה הרגשתי את דפי האלבום, את דפי הספר שלי, עוברים למול עיניי. רק אני יכול לראות את התמונות כל כך ברורות, רק אני יכול לקרוא את הכתב באופן ברור. זה לא תמיד נעים להיות כל כך חשוף, אפילו בפני עצמך.
אנחנו חיים בתוך סיפור. בסיפור הזה יש הרבה מרכיבים שהם לא אנחנו, דמויות וסיטואציות שלא אנחנו כתבנו. לא תמיד אנחנו בוחרים את הספר, את המסגרת שלו, את הדפים ממנו הוא עשוי, אבל, לפחות בדברים החשובים באמת, העט בידיים שלנו. ולא משנה עד כמה העמודים שנכתבו כבר מקושקשים ולא משנה עוד כמה דפים חלקים נשארו לנו, הקצה של העט נוגע תמיד בדף חלק, דף נקי, כל בוקר הוא שם, ריק וחלק. והעט, באמת, ביד שלנו.
חיים טובים תִּכְתֶּבוּ וְתַחְתֶּמוּ.
בפסוק שימו לבבכם לכל הדברים כו' כי לא דבר רק הוא מכם כו' ודרשו חז"ל אם רק הוא מכם. הענין כי התורה מתפרשת לפי הכנת לבן של ישראל. דכתיב מגיד דבריו ליעקב ולא כתיב הגיד. רק בכל עת כפי יגיעת בנ"י בדברי תורה מתרחבין ומתגלין הדברים. וז"ש לא דבר רק הוא מכם. פי' שאין דבר בתורה שיהי' רק מכם. כלומר שיש לבנ"י חלק בכל הדברים כמ"ש אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד. וזהו ספר וסופר וסיפור. כי כפי מה שלומדין בהספר כך משפיע הקב"ה אורות וטעמים בהתורה. אך צריכין באמת לזה לב טהור ולכן צריכין לטהר הלב להיות כלי מוכן לדברי תורה. ושימו הוא סידור והערכת הלב כמ"ש לאדם מערכי לב. וכמ"ש בפסוק ושם דרך אראנו כו' דרשו חז"ל השם אורחותיו. כן המיישר לבו ומעריך בלבו כוונות ישרות להיות כלי מוכן לדברי תורה. ועי' בזוה"ק בפסוק ושמו את שמי בפ' נשא שהוא סידור כמו ושמו איש על עבודתו ע"ש. כן י"ל הכא ענין שימו לבבכם. ישמע חכם ויוסיף לקח [שפת אמת, האזינו, תרמ"ד]:
אפילו ספר התורה עדיין נכתב. ספר התורה של כל אחד נכתב יחד איתו. כל אחד משפיע על ספר התורה הלאומי שנכתב. מה שיתגלה מספר התורה של הקב"ה, זה שקדם לעולם, תלוי בהכנת הלב של כל אחד ושל האומה. זה נראה לי חידוש קיצוני מאוד. הנצרות נראית לנו נאורה ומתקדמת עם הזמן, האיסלאם נראה כמו שקוע מאות שנים בעבר והיהדות כמשהו שמזדחל קדימה… אבל הנצרות, בדיוק כמו האיסלאם תקועה מאוחר, דת קפואה בזמן, אלא, שמאמיניה מקיימים חיים כפולים בתוך ומחוץ לכנסייה.
רק היהדות היא דת חיה, נכתבת כל הזמן, מתמודדת עם השינויים של התרבות והאופנה, החיות שלה מתבטאת בהתנגשויות האלה, בקרבות האלה, בלימוד המתחדש, במלחמה להכניס כל דבר, לגלות את הניצוץ שיש גם בדברים שנראים לנו הכי רחוקים ובוודאי באדם הנמצא רחוק.
יש ספר ללמוד, יש סיפור לקרוא ויש צורך בסופרים טובים שיכתבו את הפרק הבא.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה