בס"ד
כלל גדול באומנויות לחימה למיניהן, או לפחות כלל גדול בסרטים על אומנויות לחימה (משם הידע שלי בתחום…), הוא שימוש בכוחו של היריב כנגדו. האגרוף של היריב מונף לכיוונך? כל שעליך לעשות הוא לזוז מעט הצידה ולהוסיף איזו ברך, או יד במקום המתאים ומשם לתת לחוק ניוטון השלישי לעשות את העבודה במקומך (אם כי כנראה החוק הראשון הוא זה שעושה את זה כואב יותר). אומרים שזה נשמע קל יותר מאשר לעשות את זה ממש, סביר להניח שרובנו היינו מקבלים את ניוטון לפרצוף…
בתחום הרגשי, הערכי, הנפשי, נראה כי הדברים פועלים באופן די דומה. אנחנו מתפתים להפנות את כוחו של "היריב" נגדו. ילדים קטנים אלופים בזיהוי החולשות של חבריהם למשחק ולוחצים באופן מדויק על הנקודות הרגישות האלה. ילדים כאלו שגדלים, אך לא מתבגרים בפן המוסרי והערכי ("לא אפויים") ממשיכים לנצל את היכולת הזאת ואף לשכלל אותה, הם יהיו המתעללים האולטימטיביים, נצלני הגוף והנפש של החברה.
אבל, מגיל ילדות, גם ניתן לראות כיצד ילדים רגישים יודעים להפנות את כוחו של "היריב" בעדו. לראות את הרגל של החבר נעה קדימה, מועדת, רועדת והם מוסיפים את היד שלהם, לא כדי לעצור את התנועה, אלא, כדי לתקן אותה, להשלים אותה. כיצד הם בוחרים משחק, או אסטרטגיה במשחק כדי שלחבר יהיה קל ונוח יותר. אני צופה בשלישיה הקבועה בה בני הקטן משחק ואני מתרגש מהמחוות הקטנות האלה שהם עושים האחד לשני. אלו יגדלו להיות המטפלים הגדולים (ולא משנה מה יהיה העיסוק הרשמי שלהם) בבני האדם שסביבם.
המלחמה הגדולה ביותר היא זו הפנימית. היריב החכם והמסוכן ביותר לעצמי הוא אני. אני מכיר את עצמי כל כך טוב, שאני מזהה את התנועה של עצמי עוד לפני שעשיתי אותה. לנצל את התנועה הזאת, הכוחות האלה, הרצונות והמאוויים האלה כדי להכשיל או כדי לתמוך? בסופו של דבר, אני חושב, זו העבודה של התשובה. לעמוד בימים האלה ובכל יום (רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום…) מול עצמי, להכיר את הכוחות ומתוכם את החולשות. מה עוד חסר בתמונת עולם הרצונות שלי? למה אני לא הצלחתי עדיין להגיע לשם? איפה אני מכשיל את עצמי בגלל התשוקות שלי? איך אני מקדם ומשפר את עצמי בזכות אותן התשוקות בדיוק?
איתא האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו כו'. הטעם כיון שקלקל ע"י התשובה לכן אין מספיקין בידו. ויש ללמוד מזה ג"כ למי ששב בתשובה על ידי יראת חטא שירא פן יכשילהו היצה"ר שנית. נמצא ע"י החטא שב בתשובה. אין מספיקין בידו לחטוא ומצילין אותו מן החטא כנ"ל [שפת אמת, שבת שובה, תרל"ח]:
ה'שפת אמת' מציב בפנינו תמונת עולם מורכבת. יש אדם המשתמש בכוח התשובה כדי לחטוא. האדם יכול "לעבוד" על עצמו שהוא בתהליך תשובה, רק כדי להרגיע את המצפון שלו, עד העונג הבא. שבוי במעגל של הלקאה עצמית, שגם אם היא מוחשית, היא משתמשת באותן נקודות כדי להכשיר את החטא הבא. אוי כמה "יצר הרע", אני, מכיר בדיוק את המנגנון, את הכוח, שיאפשר את החטא הבא, דווקא בעזרת מה שנראה כתשובה.
האלטרנטיבה שמציע ה'שפת אמת', היא, בהפוך על הפוך, להשתמש בכוח של היריב הפנימי כדי להרים. להשתמש בחטא כדי לחזור בתשובה. "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהילים נ"א, ה'). אני מכיר אותך "יצר הרע" שלי. אני יודע בדיוק מה אתה רוצה. איך אתה פועל. אני מכיר בך. אתה אני. אני רואה אותך כדי לא לחטוא.
זו תמונת עולם מורכבת, זו עבודה לחיים שלמים. אין תחליף למבט האמיץ והחודר פנימה. להכיר את הכוחות, את המנגנונים, את התשוקות והתאוות. להיות הדיין האמיתי לעצמי, לשפוט את מעשיי כל הזמן לאור ההיכרות הזאת. ולא תמיד התשובה ברורה לשאלה, האם אני שב כדי לחטוא או חוטא כדי לשוב?
שבת שלום וגמר חתימה טובה,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה