נשא תשפ"א

 בס"ד

מסיים עוד סבב מילואים. ממש בכתיבת שורות אלו הוחלט לשחרר אותנו לחופשה. עוד לא סוף רשמי, "תשארו זמינים", אבל די ברור שגם הסבב הזה מאחורינו. רגשות מעורבים. ליבי ליבי עם תושבי הדרום שבוודאי מרגישים תחושת החמצה ועם תושבי ירושלים ולוד שבטח עוד 5 דקות יעלה משהו אחר לכותרות והפצע שלהם, אותו הם ימשיכו לחיות יום יום במציאות לא פשוטה, לא יחלים כל כך בקלות ומי יודע אם גם שם ייעשה טיפול שורש.

מהצד השני פגשתי אנשים, שמעתי אנשים, פנים אל פנים, בטלוויזיה וברשתות החברתיות למיניהן (אני כותב בלשון רבים שיחשבו שני בעניינים…), אנשים עם חזון, אנשים עם ערכים, אנשים עם תשוקה. והם לא נשארים בעולם החלום, הם לוקחים את גורלם וגורלנו בידם ועושים מעשים גדולים של התיישבות (מי אמר שתמה התקופה?), של ציונות (מי חשב שסיימנו להקים מדינה?), של הקרבה. האירועים קוראים לנו, מזמנים לנו ומאפשרים לנו לפעול.

אני חושב שאנחנו מוגדרים גם על ידי התשוקות שלנו. מה אנחנו באמת רוצים לעשות, מה "עושה לנו את זה". לפעמים נסתכל אל עצמנו פנימה ונראה תשוקות שייראו לנו "מלוכלכות", אפילו גסות, אגואיסטיות ושלל רעות אחרות. אפשרות אחת היא לנסות ולהאבק ראש בראש מול התשוקות האלה, לנסות ולהדחיק, אבל כל ג'ודואיסט מתחיל יגיד לכם כי הדרך הנכונה היא להשתמש בכוחו של היריד נגדו. מהו בסיס התשוקה שלי? אם אני אבין את זה, אוכל להשתמש בכוחה הגדול של התשוקה ולנתב אותה לכיוון נכון וטוב יותר ואז המעשים הטובים שלי יהיו עוצמתיים יותר. תשוקה לשליטה וכוח? איתה אוביל פרויקטים של חסד, אוביל אנשים תחתיי לעשייה. תשוקות של היצר? אוסיף ממנו אהבה. אל תשפטו את עצמכם לחומרה. קצת ניקוי, קצת הכוונה ותראו כמה אתם יפים.

במדרש ע"פ וישלחו כו' כל צרוע כו' הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי כ"ז [כל זמן] שהפסולת בכסף אינו מראה יפיו כו'. ויתבאר עפ"י המדרש בפסוק איש כי יפליא [נזיר] כו' שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו כו' ויכולו כו' כלתה נפשי כו'. פי' כי עיקר קיום העולם זאת התשוקה שיש להנבראי' להתדבק בבוראם. אך יש בעוה"ז תשוקות אחרים מסט"א ולכן אין הכסיפה והתשוקה מראה יפיו. ובבוא יום ש"ק (מתבערין) [* מתעברין] מיני' כל סט"א כמו שכתבו חז"ל גם ע"ה אימת שבת עליו ולכן מתברר בש"ק זאת התשוקה והוא קיום העולם. וישלחו מן המחנה כו' הוא ג"כ מה שניתן רשות לכל איש ישראל שיכול לברר ולהשליך כל הפסולת כנ"ל [שפת אמת, נשא, תרל"ו]:

ההבדל בין האדם לבעלי החיים הוא תשוקה להגיע גבוה יותר. ההבדל לאורך הדורות בין חברות שהתפתחו (בעיקר במערב העולם) לבין חברות שנשארו מסורתיות באורח החיים שלהן (בעיקר במזרח) הוא התשוקה למעלה. לשנות. להשפיע על סדרי הטבע. ליצור. הסינים גילו את אבקה השריפה הרבה לפני אנשי המערב, אבל השתמשו בה לזיקוקים בעוד המערב חצב איתה הרים ונלחם. התשוקה מניעה את העולם. הורסת ובונה. כך גם עונה ה'שפת אמת' במבליע על השאלה מדוע ברא הקב"ה את העולם - יש לטוב תשוקה לבריאה, לחסד המוחלט. העולם נברא ואיתו התשוקה הזאת. הרבה פעמים כשיש תשוקה רק מרגישים אותה. עוד לפני שיודעים למה, כבר מרגישים את החוסר. מגלה לנו ה'שפת אמת' כי התשוקה של האנושות היא להדבק בבורא, איך? כל אחד והתשוקות שלו.

כדוגמת קין והבל, מגדל בבל, ואבק השריפה, תשוקה יכולה להיות קטלנית והרסנית. גם כשהיא תשוקה לקודש. לכן, מי שבוערת בו התשוקה, מאפשרת לו התורה, באופן זמני, להיות נזיר, לכוון אותה רגע, להרגיע, לזקק - ולהבדיל מהנזיר בשאר הדתות, לחזור עם תשוקה מתוקנת לחיי העולם. התשוקה היא בעצם חסד. ממנה נברא העולם, קצת לנקות… ולעשות.

שבת שלום,

איתן