בס"ד
אחת המיומנויות המרכזיות שאני משתדל להעביר לילדיי ותלמידותיי היא - כיצד לקבל החלטות. על סדר היום הלאומי שלנו בתקופה הזאת, ישנן שתי דוגמאות מרכזיות לחשיבות של המיומנות הזאת, האם להתחסן נגד וירוס הקורונה ולמי להצביע. אנחנו שומעים כל היום, דרך כל מדיה אפשרית מגוון אינסופי של קולות, שעלול להתערבב ולהתערבל אצלנו במוח לאיזו עיסה שכמעט ובלתי אפשרי להוציא ממנה איזה קול ברור אחד שלפיו אפשר לקבל החלטה. מעבר לריבוי הקולות, קשה לדלות את הקולות שבאמת משדרים אידאולוגיה ולא התנצחות פוגענית.
ישנם אנשים שבוחרים להוציא את עצמם באופן כמעט מוחלט מדרך קבלת ההחלטה ולסמוך באופן כמעט עיוור (או עיוור ממש) על אדם אחר - רב, הורה, רופא… אני חושב שמעטות השאלות שיש לנהוג באופן קיצוני כזה. אם נפלה טיפת חלב לסיר בשרי, או אם כדאי לקחת אקמול לכאב ראש, אלו יכולות להיות דוגמאות למצבים כאלה. כמעט בכל שאלה או סוגיה אחרת, אני מאמין כי על האדם לברר גם משהו בשכלו ובנפשו על השאלה ואני מאמין כי זה גם מה שהקב"ה התכוון שנעשה בבוראו את השכל האנושי.
אז נכון, אין ציפיה מאותם 50,000,000 אנשים שכבר התחסנו ברחבי העולם לדעת היטב על מנגנון הפעולה של ה- mRNA, או שכל אחד יידע כל קוצו של יוד בהלכה (התכוננו לדקדוקי פסח הבאים עלינו לטובה…) או לבצע ניתוח פוליטי של הגושים והמפלגות. אך, עם זאת, על האדם להיות בעל יכולת של ניתוח מקור של מידע, בעל יכולת לקרוא טקסטים מורכבים, להבין סטטיסטיקה בסיסית ובעיקר, על האדם לחקור את הערכים עליהם הוא משתית את חייו. סוגיית החיסונים, בעיניי, היא קודם כל שאלה של ערך חברתי -"ואהבת לרעך כמוך", חיים של פרט בתוך קהילה וערבות הדדית ורק אחר כך ניואנסים של מיקרוביולוגיה, אימונולוגיה, אפידמיולוגיה ועוד כמה מילים שנגמרות ב"לוגיה". לכו, תלמדו, תחקרו, השתמשו בשכל, השתמשו בלב ובעיקר, רק אל תשארו אדישים.
[טו] וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃ [טז] וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃ [יז] וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ [יח] וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃ [יט] וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָו֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר׃[שמות ל"ב]
הפסוקים מתארים את הירידה של משה מן ההר בניגוד ספרותי חד וכואב. איזה לוחות יכולנו לקבל… משה יורד מן ההר ופוגש את יהושע. למשה כבר יש מידע מוקדם מהקב"ה לגבי מה שקורה למרגלות ההר, בעוד שליהושע אין מושג והוא מפרש ואולי מקווה, כי הקולות שמגיעים למטה הם קולות מלחמה. אולי מלחמה עם אויב ואולי מערכת בחירות סוערת, אבל בכל אופן קְרב, שאפילו אם הוא קשה, הוא מושתת על אידאולוגיות. אבל משה אומר ליהושע כי לא מדובר בקול "עֲנוֹת", אלא, בקול "עִנּוֹת", לא קול שעונה, אלא, קול שגורם לעינוי. לא קול של צחצוחי לשון או צחצוח חרבות, אלא, "קול חירופין וגידופין המענין את הנפש" [רש"י], "קולות מעורבבים" [רס"ג].
יש בלאגן במחנה. חוסר המנהיגות וחוסר הבשלות של העם, יצר מערכת בחירות / מלחמה פנימית שמבוססת רק על התפרקות, רק על אגואיזם, מלחמה על הגדרה אישית והזכות לעשות "מה שבא לי". מתוך זה מגיעים לחטאים הגדולים ביותר של גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. מתוך זה עוזבים את הסולידריות המשפחתית והחברתית, מתוך זה הולכים אחרי כל אידאולוגיה שנוצצת בזהב, מבלי רגע לעצור, לחשוב ולשאול.
מתוך ערבוב הקולות, אנחנו צריכים לייצר לנו אזניים טובות לשמוע את הקול הנכון. את הקול שברא את העולם, התהלך בגן עדן, יוצא אלינו מבין שני כרובי הזהב שבמשכן, ממשיך להדהד בעולם ומצפה מאיתנו להקשיב ולעשות.
נעמי שמר, אחת שידעה לשמוע וגם היה לה הכישרון להשמיע באחד השירים הנצחיים "לו יהי".
...
מה קול ענות אני שומע
קול שופר וקול תופים
כל שנבקש לו יהי
לו תישמע בתוך כל אלה
גם תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי
...
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה