יתרו

 בס"ד

אתמול ראיתי עבד. חצי אדם. בחר את גורלו. וגורלו נגזר. סמים ואלכוהול ואישיות - כמעט ואין. אפילו לא הצליח למלא את רצונו לקום ולצאת מהאמבולנס, לברוח ממני. נתן לי להוביל אותו לבית החולים שפוף ומובס. אתמול ראיתי עבד. כולנו, לפעמים, עבדים אפילו שיש לנו. והעבדות הזאת קשה לי ומי ייתן ואצליח לשחרר עצמי ואחרים ממנה. אבל דיברתי עליה בשנה שעברה. השנה אני מבקש לדבר על אנשי האלוהים, אנשי המשפט, האם גם הם, עבדים?

שוב מערכת בחירות, שוב ארס, ומערכת המשפט במוקד העניינים. אלה יאמרו השופטים על המוקד ואלה יאמרו השופטים מעלים על המוקד. אלה רוצים להשתמש ב-D9, אותו כלי אימתני המשבר בתים ומשטח הרים ואלה חרדים חרדת קודש לכל שינוי ומאפשרים לבית המשפט לעשות כרצונו בלי קשר לדעת העם ומנהיגיו. אלו ואלו משברים, אלו ואלו מפלגים והורסים. מערכת המשפט היא אחת מארבע מערכות היסוד בעם היהודי המעמידה את חיי העם ואת חיי הקודש על תיקונם (משכ"ן - מלך, שופט, כהן, נביא). כן, היא רק אחת מארבע, אבל אנשיה נקראים "אלוהים". שינוי חייב לקרות במערכת המשפט. שינוי הקשור לניהול חיי האומה הלאומיים וגם לניהול חיי הפרט. תרבות "הכל שפיט" ותרבות הפוליטיקלי-קורקט יחד גורמים לעיוותים לאומיים רבים, החל מיכולתה של המדינה להכיל את ריבונותה ואת חוקיה ועד לקשירת ידיהם של נבחרי העם בחיקוק חוקים, להבדיל מהתפקיד המקורי של ריסון הכנסת. השינוי צריך לבוא עם נחישות, אבל מתוך המערכת הפוליטית - משפטית, מתוך דיבור מקצועי, מוסרי וענייני שיאפשר לנו לחיות פה יחד גם עם דעות שונות. (לא אדבר פוליטיקה ולא אגיד מי שרת המשפטים שעשתה בדיוק את זה בשנים האחרונות וחבל שהורסים את מה שבנתה. אני כמובן אצביע לה).

אבל אי אפשר להסתפק בהצבעה ולקוות שחברי הכנסת והשופטים יעשו את השינוי. השופט הוא אני. הרמב"ם, בהקדמות לפירוש המשנה, מסביר מדוע מסכת אבות העוסקת במוסר הבין - אישי הוכנסה על ידי רבי יהודה הנשיא בסדר נזיקין. על השופטים להיות מוסריים. נשאלת השאלה, הרי גם על הכהנים להיות מוסריים. גם החקלאים ובעצם כולם, אם כך, לפי ההגיון הזה צריך היה לסדר את מסכת אבות ראשונה, כהקדמה לכל המשניות. אלא, רומז הרמב"ם שאין כמעט מרחב שהוא רק אישי. אתה, היחיד, אתה השופט של עצמך, אתה אחראי לשים את עצמך במשפט, לדון ולגזור את הדין. כמו שופט, אתה, בהתנהגות הבין - אישית שלך שהיא עניינה של סדר נזיקין, משפיע על המרחב הציבורי. איך שאתה מדבר, מה שאתה אומר ומה שאתה עושה ייקבעו איך ייראה המרחב הציבורי. אתה לא עבד. אתה שופט.

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אֵלֶּה" פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, "וְאֵלֶּה" מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים: מָה הָרִאשׁוֹנִים מִסִּינַי, אַף אֵלּוּ מִסִּינַי. וְלָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשָׁת דִּינִין לְפָרָשָׁת מִזְבֵּחַ? לוֹמַר לְךָ שֶׁתָּשִׂים סַנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּקְדָּשׁ (רש"י על פי שמות רבה ל,ג).

ו' מחברת בין פרשת יתרו למשפטים ויוצרת "סנדוויץ'". תיקון מערכת המשפט של יתרו מצד אחד, ההתגלות האלוהית המשמעותית ביותר בהיסטוריה באמצע ומערכת המשפט מצדו השני של ה"כריך". ברור אם כך מדוע נקראים השופטים אלוהים ומדוע הדרישות מהשופטים כפי שמציב יתרו הם כל כך גבוהות, מערכת המשפט היא זו שתיישם את המעמד החד פעמי והנורא - נפלא הזה בחיי היום יום, שתשמור עליו חי.

ומעשה באחד שהיה מפנה אבנים משדהו וזורקן לרשות הרבים, אמר לו זקן אחד מפני מה אתה מפנה ממקום שאינו שלך למקום שלך, לגלג עליו אותו האיש, לימים הוצרך אותו האיש ומכר שדהו, וניתקל באותן האבנים, מיד זכר דברי החסיד, ואמר יפה אמר לי [מדרש לקח טוב, שמות כ"א].

לאורך הפרשה מודגשים ענייני הנזיקין שבין אדם לחברו, שגם הם התפרטות המשפט האלוהי. היהדות היא אומה ולכל יחיד יש את האחריות לבניינה של האומה, אף אחד לא פטור מלהיות שופט, מלהיות "אלוהים". מי שימשיך לבחור להיות עבד מתוך הנוחות שלו יקבל תזכורת פיזית לטעות הזאת.

בתמונה למטה - אחד מאנשי רפואת החירום הטובים שאני מכיר שעובד היום גם בבתי חולים, מראה את התוצאה של אנשים שבוחרים לא להיות שופטים, שבוחרים לזרוק את קוציהם ואבניהם לרשות הרבים.

שבת שלום,

איתן

שחור בריאות = אוויר, יותר מדי לבן = דלקת