בס"ד
"ונתתי שלום"(ויקרא כ"ו, ו') - שמא תאמרו, הרי מאכל הרי משתה! אם אין שלום - אין כלום! ת"ל אחר כל זאת, "ונתתי שלום בארץ". מכאן, שהשלום שקול כנגד הכל (ספרא, בחוקותי).
התכנסנו השבוע (בזום, כמובן) צוות האולפנה עם צוות בית ספר "נופי גולן" השייך לזרם הממלכתי הכללי למפגש לימוד לקראת סוכות בנושא "סוכת שלום". ניסינו לבנות לימוד משותף סביב הקשר בין סוכה לבין שלום. מפגש שידבר על הקיטוב שנראה וצובר תאוצה בעם, אבל מתוך שלום. לדבר על השלום והמאחד, אבל מבלי "למרוח" את הקטבים.
אחרי שיחות קצרות משני אנשים שהם "משני הקצוות" (אני שם מרכאות, כי הנחת היסוד הזאת טעונה בדיקה, אבל לפחות למראית עין…), פתחנו את חדרי הזום ללימוד משותף עם מקורות וניסינו לפתוח גם את חדרי הלב ולקשט לנו סוכה וירטואלית במסר האופטימי של השלום בעם, שלא מטאטא מתחת לשטיח גם את הקצוות הדוקרים.
אני לא אכנס לפירוט של תוכן המפגש והלימוד, אבל כל מי שקשוב לחדשות ולציבור החוץ-מגזרי, יכול לחוש שעוברים עליו ימים קשים. תחושות קשות. אין אונים. הם מרגישים אוויר, שהם לא נספרים, שנעשים בחסות החוק מעשים אלימים הרומסים את זכויותיהם. שמשתמשים בחוק, בצבא ובמשטרה נגדם, כך שאפילו הזכות לצעוק, למחות, זכות בסיס בחברה דמוקרטית, נלקחת מהם.
השכל שלי אומר "אתם מדברים שטויות", הבטן שלי שורפת שאני שומע את הטענות האלה, כך אמרתי לאחד ממשתתפי המפגש לאחר שכמעט כולם יצאו מהזום ונשארנו כמעט לבד. התחושות האלה שאתם חשים עכשיו הם כאין וכאפס למה שאנחנו מרגישים מאז הקמת המדינה (ויש שיגידו עוד קודם). כנער בן 18 אני זוכר את תחושת האין-אונים הזאת שאתה לא יכול לעשות כלום מול בולדוזר שבא להחריב חבל ארץ שלם. שהבטחת בחירות "לא יעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן" הופכת ל"אתם פרופלורים". באמת ששקלתי אז להתחבא בנחלי הגולן ובטח שלא להתגייס. אז היה לנו את אסד שהציל אותנו (שוב תודה), מה שלא קרה ב-2005.
ההתנתקות הפיזית מחבל גוש קטיף היוותה נקודת שבר בדמוקרטיה הישראלית והיוותה את שיא הניכור, סתימת הפיות, מעצרים מנהליים, עצירת הפגנות וסתימת פיות. יאיר גולן התראיין השבוע וקָבַל על שימוש בחיילים לפעילות שהיא, לשיטתו, נגד האזרחים בזמן הקורונה, בעוד שהוא לא רואה את הגיבנת של עצמו, כאשר הוא פיקד על פינוי עמונה.
זהו, הוצאתי (חלק) ממה שיש לי לומר על הצביעות. עכשיו אפשר לדבר על השלום. שלום אמת בעם, אני נשאר עם האמת שלי, אבל יודע שיש לאחר למקום. אני יכול להיות מלא כרימון (ויש עוד כל כך הרבה מה לכתוב בנושא) כנגד טענות השמאל, אבל עדיין יכול וחייב להיות קשוב באופן אמפתי לטענות. מי אם לא אנחנו יכולים להזדהות עם הרגשות האלה, מי אם לא אנחנו יכולים להגיד שאפשר להמשיך הלאה, להמשיך להאמין במדינת היהודים ולשרת בה ואותה.
הרבה אמונה צריך. להגיד כל יום "ה' אלוהינו ה' אחד". להאמין שהוא באמת אחד, מכיל את הכל. אין לך דבר שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" (מסכת אבות, ד', ג'). הרבה אמונה צריך כדי להקשיב הקשבה אמיתית לכל חלקי העם, לא רק מתוך שלום מזויף של "הנה, הקשבתי, ועכשיו…", אלא, הקשבה חוקרת. הנה, יש כאן משהו שאין אצלי, בתוך כל מה שמפריע לי יש גם אמת שאני, המאמין באחדות, חייב למצוא אותה. אני לא אהיה שלם בלי זה.
הסוכה פתוחה לכולם, אנחנו ארעיים בעולם, גם אם עכשיו מה שיש לנו מעל הראש יכול לעוף ברוח, החוזק שלו הוא, שהוא יכול לכסות על כולם.
ואיני זוכר כסדר ענין סוכה כמו חופה שגומרת הקנין אשה לבעלה. בסוכות הושבתי. כי ביציאת מצרים נתקדשו בנ"י להשי"ת כמ"ש אני ה' מקדשכם המוציא אתכם כו'. ועל זה יש קטרוג שיהיו בנ"י מבוררין להיות קנין להשי"ת יותר מכל הברואים. וע"ז כתיב ולמקנהו עשה סוכות. וכ' הפורס סוכת שלום פריסה לשון פרס וחלק כמ"ש חלק ה' עמו שבחר לו השי"ת חלק מהנבראים. [כמ"ש בתנא דב"א עשיר ושמח בחלקו ע"ש ובפי' ישועת יעקב] והשי"ת לו השלימות ולמה בחר לו חצי דבר. אך כתיב אשכון את דכא כו' וכ' בזוה"ק כי זה השלימות מה שאדם נשבר לבו ע"ש פרשת אמור. ואדרבא זה שבחו ית' כי בכל מקום שהוא שורה הוא שלימות והוא עושה מחצי דבר דבר שלם. וזה הפורס סוכת שלום. כי באמת הנקודה פנימיות שבכל מקום הוא השלימות. וכן בנ"י מתוך כל הנבראים. והנה בסוכות ע' פרים נגד האומות. וניסוך המים כדאיתא בגמ' כי בנ"י צריכין לבקש שיתפשט מלכותו ית' על כל הבריאה. כענין שאמרו אל תהיו כעבדים ע"מ לקבל פרס. וע' מ"ש עוד לקמן [שפת אמת, סוכות, תרל"ד]:
יש קטרוג, יש תקלה לכאורה, אומר ה'שפת אמת', על הבחירה רק בעם ישראל. מה עם שאר העולם? למה הקב"ה המייצג את השלמות, בוחר לו רק חלק אחד ומשאיר בצד 70 חלקים אחרים? כי רק הקב"ה, ממשיך ה'שפת אמת' יודע להסתדר עם הפכים. הוא פורס = חותך, חוצה, סוכת שלום = שלם, אחד.
החלק הקטן הזה 1/71 באומות קיבל תפקיד. להוביל את השלום, להוביל את האחדות. רק אומה שהיא קצת מחוץ לשאר האומות, אפילו ערבוב של כל האומות יחד, יכולה לבקש (לחפש, לגלות) את השלום. חג סוכות נועד להיות חג אוניברסלי, הקרבת קרבנות על כל האומות, בקשת פרנסה וגשם. לעתיד לבוא, כך נקרא בהפטרה, יבואו כולם אל בית ה' בחג הסוכות. הם לא יתגיירו, הם יביאו את הלאומיות המיוחדת שלהם ואיתה הם יעבדו את ה'.
ולקראת סוף הפסקה אני חש שה'שפת אמת' משגר לנו עקיצה. "על תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" (אבות, א', ג'). אל תעבדו את הקב"ה כדי לקבל את החלק (פרס) שלכם. זו לא עבודת הקב"ה להשאר רק בעולם בית המדרש. אם לא מעניין אותך מה שקורה מחוץ לבית הכנסת, בעם, בעולם, אולי צריך משהו שיפקח את עיניך, משהו שיאחד אותך עם כל העולם ויגרום לך להתפלל מחוץ לבית הכנסת…
שבת שלום וחג שמח,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה