בס"ד
שוב מצב חירום בעורף. שוב שבירה של השגרה. דומה אבל שונה. במקום טילים זה וירוס, במקום הדרום זה (בעיקר) במרכז הארץ, אבל ההשפעה חובקת עולם. שוב אנחנו אחרי תקופת בחירות רעה, שוב אותם טקסים בתקשורת ובפוליטיקה. דומה. הפעם יהיה שונה?
שוב אני נקרא למילואים. אף פעם לא ראיתי את הלבן בעין של האויב, תפקידי להֵרָאות חזק ובטוח בעין של האוהב. גם שם אני רואה את הדומה. חוסר הביטחון, הפגיעות, הצורך להתמגן, החרדה מהלא נודע. מתי זה ייגמר? זה בכלל ייגמר? הלילה, אי שם כבר לקראת דמדומי הבוקר מעביר למיון חולה עם קוצר נשימה, קיבל מכה בצלעות. אבל מספיק צמד המילים "קוצר נשימה" כמו הצמד המקביל "צבע אדום" כדי לעורר את כל הפחדים. אחות במיון, ותיקה ומנוסה, כבר בטח ראתה הכל, לא יכולה לעצור את הרעד והדמעות. החרדה וחוסר האונים מול האויב שאתה לא רואה, רק שם על עצמך "כיפת ברזל" ומקווה שעליך הוא לא ייפול.
וגם דומה. ההבנה המתגבשת, שרק ביחד אפשר. שרב הדומה על השונה. בינינו. רוח האדם שלפעמים צריכה איזו רוח שתלבה אותה כשכבר קשה לה מעצמה. איזה אתגר שיצית את המוחות היצירתיים במדע, בחינוך, בביטחון, ברווחה, שירומם את רוח האדם, שבאמת, רוצה לתת.
במדרש על פסוק לך רד. מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כו' ע"ש. הענין הוא כי גם הירידה הוא לימוד מדריגה של הצדיקים שע"י שבירידת ישראל מורידין עצמם עמהם על ידי זה מעלין אחר כך הכל. הרי הוא אומר ואעשה אותך לגוי גדול. ומיאן משה רבינו עליו השלום בזה. ולכך שיבר הלוחות כמו שכתוב במקום אחר שע"י שלא רצה להפריש עצמו מכלל ישראל ומסר חלקו לצבור לכן היו אותיות פורחות כי בכלל הי' החטא ע"ש. וזה למד מרע"ה ממאמר לך רד הנ"ל וזכה וזיכה את הרבים והעלה כולם כמ"ש אח"ז לך עלה כו' אתה והעם כו' [שפת אמת, כי תשא, תרמ"א]:
סטירת. לחי. מצלצלת. כך אני מדמה את הרגע בו הקב"ה אומר למשה, הנמצא עכשיו במפגש הכי קרוב שאדם יכול להגיע אליו עם אלוהים, "לך רד כי שיחת עמך". מההשגה הכי רוחנית שאפשר, לרדת ולהתעסק בעבודה זרה. ומשה, קיבל אחר כך הזדמנות להגיע לעלייה גדולה מבלי הצורך לשאת עליו את העם החוטא. "ואעשה אותך לגוי גדול". ומשה סירב. והוא ירד. אל העם. והאותיות, בכתב ידו של הקב"ה (איך שלא ננסה להבין את זה) פרחו ממנו. הוא נכנס בשותפות עם בני ישראל במדריגת החטא.
כנראה משה שמע את הביטוי "לך רד" אחרת מאיך שאנחנו קוראים. ה'שפת אמת' מתאר את האמירה הזו לא כנזיפה (כך על פי רש"י), אלא, כהנחייה למנהיג. עכשיו נכון לרדת. אתה רוצה להיות מנהיג אמיתי? הנה ההזדמנות! לך רד! אם לא תרד, תהיה לא רלוונטי, תהיה איזה גורו שאף אחד לא יכול להתקרב אליו. לך רד. תהיה איתם בבלבול האמוני שלהם, תהיה איתם בקושי ובמשבר, תראה להם את הלבן שבעיניים, תהיה גם אתה קצת שבור. "לך רד כי שיחת - עמך" אז הוא באמת יהיה העם שלך. ועכשיו - תוכל להתחיל לעלות, תוכל להתחיל להעלות.
שבת שלום,
איתן
ואוווווווווווו איתן תודה לך הסתכולות מדהימה .
השבמחק