בס"ד
"טובי בנינו ההולכים להתגייס עוד מעט לסיירות מובחרות… ילדים טובים". אלו מקצת הדברים שנאמרו על אותם שניים עשר הנערים החשודים באונס קבוצתי של תיירת בריטית השבוע באי נאפה בקפריסין. אז כמובן שכולם חפים מפשע עד שיוכח אחרת, אבל אין חולק על כך שהאי נאפה הוא "גן עדן" כהגדרת אחד הנערים שרואיינו בתקשורת למתירנות (בלשון עדינה) בתחום המין, הסמים והאלכוהול. על עצם המתירנות הזאת אפשר לדון בנפרד, אבל השאלות שעולות ממקרה זה וממקרים אחרים הן כיצד "טובי בנינו ובנותינו" מגיעים למצבים אלו? יום אחד הם עושים חסדים בתנועת נוער, או בכל מסגרת התנדבותית אחרת, למחרת מתאכזרים לנערה וביום שלאחר מכן מתגייסים לסיירת ומוכנים להקריב את נפשם להגנת המדינה? כיצד אותם אנשים ואותה תרבות המקדשת את זכויות הפרט והחופש של כל אחד לעשות בגופו את מה שהוא חפץ ולחיות במיניות אותה בדרך אותה הוא בוחר, דווקא מתוך אותה תרבות צומחת תופעה אכזרית כל כך? הרי גם אם אותה נערה הגיעה לחדרו של הנער על מנת לקיים איתו יחסי מין, מה אתם כגברים חושבים על צורת מין כזאת אכזרית? מה אתם רואים בנשים? האם מתגלות כאן תפיסות פנימיות רקובות מן היסוד של יחסים בין המינים בתוך ומחוץ למיטה? ובכלל (עם הריח של חודש אב המתקרב) מהי הדרך לתיקון אמיתי?
עקרון ההרשאה המוסרית הוא מושג מתחום הפסיכולוגיה החברתית, המתאר מנגנון לא מודע, שבו התנהגות מוסרית וראויה של אדם בהזדמנות אחת מעודדת התנהגות בלתי מוסרית שלו בהקשר אחר (עופרן, 2018). על פי עקרון זה מנסים הפסיכולוגים לענות על שאלת הקצוות שתוארה לעיל. האדם רוצה להיות בסדר באופן כללי, מין טוב ממוצע כזה ולכן אם הוא עושה טוב, הוא מרשה לעצמו מדי פעם גם להרע במין שכנוע פנימי ש"סך הכל אני טוב כי אני עושה את זה ואת זה" ואמירות מסוג "מה שקרה ב… נשאר ב…" הופכות להיות לגיטימיות מבלי להבין את הסכנה הגדולה במנגנון הזה ואת השחיתות המוסרית העמוקה. עקרון זה בא להסביר גם את התופעה בה עבריינים תורמים לצדקה (מעבר להלבנת מיסים…), גברים מכים קונים לנשותיהם תכשיטים יקרי ערך וכדומה. האדם מצליח לעטות על נפשו מנגנון הגנה הרסני זה המאפשר לו לבצע עבירות חמורות מבלי שנפשו תזעק מכך.
דרך ההצעה של הדרך לתיקון (שגם את הבסיס לה למדתי מהרב עופרן) אולי אצליח גם קצת לגעת בשאלות האחרות. אני בטוח שאותם נערים מתחרטים על מעשיהם גם אם הם חושבים שלא היה מדובר באונס. אני מאמין שכל אדם שלא הושחת לגמרי מתחרט על מעשיו הרעים. החרטות האלה נותנים כח לחזרה בתשובה, אבל כשעוברת תחושת החרטה עובר איתה הרצון לחזור בתשובה ולתקן ואין כבר מניעה פנימית לחזור על אותם המעשים. מעשים טובים לא מאזנים מעשים רעים באיזו טבלת אקסל וירטואלת של הנפש.
הדרך לתיקון עוברת דרך תיקון פנימי עמוק של הבנת התכלית של המעשים. התיקון הוא דווקא מתוך הרצון לתקן את העתיד ולא (רק) את העבר. הבנה מהי נפשו של המין השני, מהי זוגיות, מהי מיניות, מהי התכלית שבחיבור בין גבר לאשה היא זו שיכולה להבטיח חזרה בתשובה שלמה, המנעות מפגיעות מיניות שאונס היא רק הצורה החיצונית והגסה שלהן, אבל פגיעות רבות מתרחשות במרחב הציבורי ובעיקר, למרבה הזוועה, דווקא בתוך המשפחה, בתוך המקום שאמור להיות המוגן ביותר.
לזוגיות יש תכלית "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", זו הקדושה העליונה שרק דרכה אפשר להבין מהי אהבה בכלל ודרך לאהוב באמת גם את הבורא, אבל גם במקרה הזה חל העיקרון של "דרך ארץ קדמה לתורה". התכלית היא להכיר באמת את האחר על השוני שלו ממני הן את השוני המגדרי - מיהו ומהו המין השני? וכל שוני אחר (מחלוקת פוליטית, עדה אחרת…) ולעשות לו את הטוב גם אם אני לא מסכים איתו. זהו המפתח לתיקון ולבנייה של חיים מוסריים. זה עיקרון המשותף לכל בני האדם באשר הם. רק על העיקרון הזה אפשר להוסיף את הקדושה הישראלית.
חינוך. חינוך. חינוך. לעצמי ולסביבה שלי. חינוך להכרת האחר והבנתו ובהקשר לתופעה שתוארה לעיל חינוך מיני אמיתי, פתוח וערכי הוא הדרך היחידה שאני מכיר כדי למנוע תופעות אלו ובעיקר כדי להביא לחיים של זוגיות בריאה שהיא מפתח לבריאות בחיים בכלל…
אל תשלו את עצמכם. מה שקרה ב…. לא נשאר שם. אם לא יתבצע טיפול שורש זה יישאר צרוב בנפש ויתפרץ מתי שהוא, יתפרץ איכשהו…
שהרשעים מלאים חרטה. ואלו החרטות מתקבצים ובאים לאיזה אדם. וכפי מספר החרטות הבאים לו כן נמשך הזמן שבוער לבו לה' יתברך [ליקוטי מוהר"ן, תורה קנ"ח].
בפסוק צרור את המדינים כו' אשר נכלו לכם. גדול המחטיאו מן ההורגו כו'. פי' כי הרשעים הללו באין על בנ"י בחכמה… להיות נמצא התנגדות לכל פרט ופרט מראש עד סוף. לכן נמצא במדין בחינת התנגדות נגד משה רבינו עליו השלום שהוא הדעת וראש לכל בנ"י. כזבי בת נשיא מדין אחותם. רמז על החכמה כמ"ש אמור לחכמה אחותי את. אך היא חכמה להרע. וזהו כזבי הוא כזב י' חכמה בשקר. וכמו שהחכמה למעלה מהשגתינו וע"י התשוקה יכולין להתדבק בחכמה כמ"ש אמור לחכמה אחותי את. כן ע"י השנאה לחכמת השקר יכולין לדחותה וע"ז נאמר צרור את כו' והכיתם כו'. וד"ל...[שפת אמת, פנחס, תרל"ט]:
ומהי התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר 'יעזוב רשע דרכו' וגומר. וכן יתנחם על שעבר שנאמר 'כי אחרי שובי נחמתי' [רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה ב',ב'].
חרטה זה לרשעים, אומר רבי נחמן. כל עוד אתה מצליח לייצר דלק של חרטה תצליח להדבק בקב"ה. כשהדלק ייגמר אין דביקות וכשאין דביקות אין מניעה לחזור ולהרשיע.
ה'שפת אמת' מוסיף ומלמד את הדרך להלחם ברשע. לכל דבר במציאות יש התנגדות. הדרך להלחם במדיינים, ובכזב שהתרבות שלהם מייצגת, תרבות בה הם מוכנים להפקיר לזנות את בנותיהם על מנת להחטיא את ישראל מתוך זה שגם הם מבינים מיהו עם ישראל ומנסים לשדל אותו לעשות את ההיפך ממנו, הדרך היא להכיר את הבסיס להשחתה המוסרית - חכמת השקר. הדרך בה מוכרים לנו שחיתות מוסרית במסווה של פתיחות וקבלת האחר. כשבת מדין לא צנועה בעליל נכנסת אלייך לאוהל, כשהתקשורת לא מפסיקה לשדר את חכמת השקר הזאת, של הפקרות תחת מעטה של כיבוד דרכו של הפרט קשה להתנגד. יש להפעיל את אותה החכמה, רק לכיוון השני. לא לטאטא את נושא המיניות מתחת לשטיח ולסגור את הילדים שלנו בכאילו אי ידיעה ולחשוב שכך נוכל לחנך אותם לקדושה. בדיוק להיפך! להוציא את הנושא החשוב הזה לאור לנופף בדגל החשיבות בו בראש חוצות ובראש כל תכנית לימודים זו הרשמית במערכת החינוך והלא רשמית, אך החשובה מעין כמותה בתוך הבית.
הרמב"ם בלשונו הזהב המדוייקת קובע להלכה - הדרך לתשובה היא לטפל קודם כל במחשבות ובקבלה לעתיד ורק אחר כך מגיעה החרטה על העבר. קודם קובעים אידאלים ונורמות התנהגות נכונות וראויות ומתוך זה גם החרטה על העבר לא תהיה רק להשקיט את המצפון…
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה