בס"ד
מתוך כל תהליכי הסגירה של שנת הלימודים הזאת ותהליכי ההכנה לשנה הבאה אני עסוק גם בתהליך של בניית מסגרת השעות לכל מקצוע ולכל מורה. זהו תהליך רגיש ביותר מאחר ומדובר בפרנסה של אנשים רבים. לצד הכרת הטוב, הוא מן הסתם גם מוליד מתחים. אני מרגיש זכות גדולה לעזור ולקדם את התהליך הזה ומשתדל ומתפלל להיות מדויק (עד 3 ספרות אחרי הנקודה…) ונקי מרגשות בבואי לעסוק בו.
ומתוך הנקדנות הזאת באקסל יצאתי עם הצוות ליומיים מרוממים בירושלים. יומיים שמטרתם היא "לפתוח" את הראש, להפגש עם אנשי רוח ולהריח אוויר פסגות. יש לי המון מה לכתוב ולספר על מה שחווינו שם, אבל בחרתי להתמקד בשיחה/סדנה אחת. חגי אהרוני עבד בתאטרון עם בני נוער בסיכון. סיכון זו מילה עדינה. הם בדרך כלל כבר עברו ממצב סיכון למצב סכנה ומעבר לה… חגי הראה לנו את דרך ההסתכלות שלו על אותם נערים ונערות, על ההפרדה בין ההתנהגות לאדם. הדגים לנו כיצד יש להתבונן על התנהגות סיכונית, על הפרעות משמעת חמורות, מהזווית ששואלת מה הנער רוצה לספר לנו בהתנהגות זו.
אם לתמצת למשפט את עיקרי הדברים, נוער שכבר איבד אמון בעולם המבוגרים "בונה" על כך שהעולם שסביבו יגיב בכעס ובדחייה באופן אוטומטי להתנהגות עם מאפייני הסיכון, החוצפה והדחייה שלו. ומתוך ההבנה או לפחות התחושה האינסטנקטיבית הזאת הוא "מרשה" לעצמו להביא בהתנהגות זו את עולמו הפנימי, את סיפור חייו בהנחה שעולם זה יישאר חבוי תחת מעטה הרגשות השליליים שהוא מייצר.
חגי לימד כי דווקא מתוך הסיכון יש סיכוי. ההזדמנות לחינוך עמוק מגיעה דווקא מתוך ההסתכלות בעיניים של האדם. מתוך קריאה נכונה והבנה של אישיותו והתנהגותו. ובאופן מעשי, לצד הצבת הגבולות הנדרשים, יש להראות לנוער שרואים אותו. באמת. שסיפור חייו מעניין אותנו באמת, שאנחנו כאן כדי לתמוך. כדי להיות. וכשהפתח הזה נפתח, כשהמעטפת הקשה שעל הלב נסדקת, מכאן הסיפור החינוכי יכול להמשיך. כאן נבנית התשתית לקשר האמיתי בין אדם לאדם, בקשר כזה הגיל והמעמד לא קובעים. קובע רק הקשר שבין הנשמות.
בפסוק עשה לך שרף כו'. במשנה וכי נחש ממית [וכי נחש] מחיה? אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים מתרפאין. וקשה היה צריך להיות הסתכלות לשמים בלבד למה נחש נחושת. אכן באמת היה הנחש מסוגל לרפואה זו ששם הקב"ה בו רפואה זו וכמ"ש רמב"ן ז"ל שדרכו של הקב"ה למתוק מר במר לכן אף שדרך הטבע מי שנשוך מכלב ורואה אותו מזיק לו יותר שם הקב"ה כאן להיפוך שע"י הראי' יתרפאו ע"ש. אעפ"כ זה הרצון שבהיותו עוסק ברפואה הגשמיי יסתכל ויהי' לבו לשמים ע"י שמיישב עצמו וכי נחש מחי' וזה שאמר מסתכלין ומשעבדין לבם. פי' אף שהם רחוקים מעולם העליון ועוסקים בטבע אעפ"כ ישעבדו לבם פי' להסתכל לשמים ולהראות שחפצים לצאת ממאסר עוה"ז והטבע ולהתדבק בו ית'. וזהו עשה לך שרף הוא התלהבות האדם לדבוק בו ית' כנ"ל [שפת אמת, חוקת, תרל"ו]:
הנחש המקראי, החלק הטבעי שבאדם, יכול לפגוע בו. הוא פגע באדם הראשון, פגע בבני ישראל וממשיך לפגוע בנו גם כיום. דרך ההתמודדות ה"חרדית" עם הנחש היא לנסות להורגו, או לפחות להתעלם ממנו ולנסות להסתכל ישירות אל השמיים. אלא, שהקב"ה שם את הרפואה דווקא בנחש. הדרך להגיע אל העולם העליון, לא רק שהיא עוברת דרך העולם הטבעי, אלא ששני העולמות האלה אחד הם כאומן שבראם.
שינוי נקודת המבט הדיכוטומית המבדילה בין טוב לרע והאמון והאמונה הבסיסיים באלוהים ובאדם מאפשרת לגייס את הנחש ולמצות ממנו את הנסיוב שיכול להציל חיים.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה