בס"ד
במד"א ישנה תופעה ידועה המכונה "חוק הזוגות". לפחות שני מקרים במשמרת אחת יהיו דומים. כאבים בחזה, קוצר נשימה, תאונת דרכים וכד'. כמובן שאין בסיס מחקרי לדבר ובטח שזה לא מובהק באופן סטטיסטי, אבל לאגדות יש את הדרכים שלהן להתבסס… באחת המשמרות האחרונות חוויתי את חוק הזוגות. שני אנשים עם התקף של אותה המחלה.
שניהם סבלו מאותם התסמינים וקיבלו את אותו הטיפול בדיוק. אלא, שאחת המטופלות הגיע משולי החברה. עשרות שנים היא חיה בשוליים. סמים, אלכוהול, משפחה מתנכרת והיא תסיים את חייה, כנראה, כערירית בבית מט לנפול בטבריה. המטופל השני, לעומת זאת, הוא אדם מפורסם ומוערך, קיבל פרסים רבים והוא מוקף במשפחה וחברים תומכים. המחלה לא מבדילה בין אנשים. החברה כן. אני מודה, מאתגר להתייחס באופן שווה לשני טיפוסים כאלה. לתת את אותם החלקים בטיפול שאינם תרופות או פרוצדורות רפואיות אחרות. לגייס את אותה האמפטיה, את מאור הפנים, את ההקשבה. האלמנטים האלה בטיפול אולי לא יצילו חיים, אבל הם משמעותיים ביותר בטיפול. אני משתדל ומקווה שאני אכן עומד בזה.
בשנים האחרונות מדברים יותר על ה"אנשים השקופים". אותם אנשים שלא רואים אותם. הם נמצאים ברקע, מטושטשים, ללא אישיות. שומר בקניון, מנקים ואנשי שירות אחרים. יש כאלו שהם אפילו לא שקופים, הם כאילו לא קיימים. נוח להתעלם מהם. נכים, זקנים, עריריים וכל אותם האנשים שנדחקו לשולי החברה. מצד שני, גם התופעה של עודף הנִראוּת גדולה יותר. ישנם אנשים שכולם מכירים את פרצופיהם והם הופכים, מסיבה כזאת או אחרת, לחלק בלתי נפרד מהנוף שלנו. הפערים האלה, ההולכים וגדלים הם, בעיני, בלתי נסבלים.
מה שנכון לחברה הכללית בארץ, נכון, כמובן, גם לחברה הקרובה לנו. כן, אנחנו מצווים לטפל בנכים, בקשישים ובמסכנים, אבל לא פחות מכך בשקופים שסביבנו, בחברים שהגיעו היום קצת עצובים, באלו שאולי יש להם הכל אבל אין להם מי שיראה אותם. ויחייך אליהם באמת.
בענין סמיכות ברכת כהנים לפרשת נזירות להודיע כי גם הפרטים המתעלין מבני דורם. נזיר קודש לה'. אעפ"כ צריכין לבטל מעשיהם הטובים אל הציבור ולידע כי יצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו. וכמו כן הכהנים שנבחרו מבנ"י להיות מיוחדים לעבודת המקדש אעפ"כ הכל הי' בעבור הכלל שימשיכו הברכה לכלל ישראל. ואהרן הכהן זכה למצוה זו בכח זה הביטול כדכתיב וישא אהרן כו' ידיו אל העם ויברכם וכ' חז"ל שזכה מכאן לב"כ. שהכניס כל כחו לכלל ישראל. וזהו ידיו אל העם. והבין כי מאתם הוא כח עבודתו… [שפת אמת, נשא, תרמ"ה].
כהן ונזיר. שניים שאי אפשר לפספס. דמויות מופת החיות בסוג של אולימפוס משלהם. לא פשוט אפילו לשבת איתם לארוחת צהריים. דמויות של קודש. הדמיון ביניהן בא לידי ביטוי גם בסמיכות הפרשיות בין הנזיר לפרשת ברכת כהנים. מבאר ה'שפת אמת' כי הדמיון בין הנזיר לכהן בא ללמד כי היציאה מכלל ישראל היא לטובת הכלל. אנשי המופת שבחברה הישראל צריכים לזכור כי היכולת שלהם להתקדש מגיעה מהכלל. באופן מעשי הם זכו לכך, אבל הם מלמדים על הכלל כולו כי זה אפשרי בכל אחד מאנשי הכלל. כל העדה כולם קדושים. הם, אמנם זכו, אבל הם צריכים לזכור שעליהם להחזיר לכלל עבור הטובה שקיבלו. להחזיר אותה אל הכלל ממנו יצאו. לברך את העם. ברכה היא קשר. בכוחות שניתנו להם, עליהם לברך את העם. אבל לא מתוך התנשאות, מאחר שכל הכבוד של הכהן והנזיר נובעים מהכלל.
בפסוק וכל העם רואים את הקולות כו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ויל"ד דהל"ל ראו את הקולות…. ויש לומר דעל ידי זה עצמו נתרחקו בנ"י ע"י שראו זאת והבינו מה שנאמר בפסוק וכל העם רואים פי' גם על דורות אחרונים. לכן נתרחקו שאין דורות השפלים יכולין לקבל יותר. ויש רמז לזה במדרשות שדרשו שיצאה נשמתן של ישראל דכתיב נפשי יצאה בדברו. ויש לתמוה כי זאת נאמר בדורות אחרונים דודי חמק עבר נעשי יצאה כו'. אכן לדברינו ניחא כי ע"י שפלות דורות אחרונים לכן הי' מזה הרגשה לאבותינו שעמדו על הר סיני ולכן נתרחקו. ולכן צריכין אנחנו לשוב ולתקן את כל זה: [שפת אמת, שבועות, תר"מ].
במעמד הר סיני, עם ישראל מגיע למדרגה הגבוהה ביותר. כולם, מנער ועד זקן, כולל העבדים, כולם נביאים. וממש לפני תחילת "השידור" משהו גורם להם לסגת לאחור. הפועל "רואים" הוא בלשון הווה, למה לא נכתב "ראו"? מכאן המקור לכך שכל נשמות ישראל, גם אלו שבדורות האחרונים נכחו במעמד הר סיני. דור המדבר שחי בניסים והגיע למדרגה עליונה לא היה מסוגל לקבל את העובדה שגם הדורות האחרונים השפלים ממנו יהיו באותו המעמד של הדיבור העליון ולכן נתרחקו, כאילו מאסו במשותף עם אותם הדורות האחרונים. אבל התורה היא תורה של חסד, במיוחד עם אותם האנשים שנראים לנו דחויים ורחוקים. חסד של אמת הרואה את אותם האנשים כחלק מהכלל שמאפשר לנו לצמוח. גם הדין שבתורה תפקידו לשרת את החסד. לכן קוראים בשבועות את מגילת החסד. ודרך החסד נתקן את אותו עיוות של התרחקות. התרחקות מאדם שהביאה להתרחקות מהדיבור של הבורא. זה קשור בזה.
שבת שלום וחג שמח,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה